איפה הכסף? גרסת הסופרים – החוק להגנת הסופרים במבט מתחתית שרשרת המזון

המאמר פורסם ב- Ynet תחת השם: “החוק לקבורת ספרים חדשים” בתאריך 27.7.2013 והוא מובא כאן במלואו

כמעט 15,000 מילים נורו אל חלל האוויר לפני כחודש בדיון הטעון של ועדת התרבות של הכנסת בנוגע לחוק להגנת הספרות והסופרים. ועל אף שנאמרו בו לא מעט דברי טעם נעדר ממנו כל דיון אמיתי על מצבו של הסופר; על האפשרות שלו להגיע לקהל רחב ולזכות בתגמול ראוי (או מוטב לומר: בלתי מחפיר) ליצירתו. גופים רבי כוח השתתפו בישיבה; הרשתות הקמעונאיות, מו”לים ומנכ”לים, ח”כים ועורכי דין; כמעט כולם ציינו את חשיבותו של הסופר, ואף אחד מהם לא טרח להעלות ולו רעיון יצירתי אחד להגנה ישירה ואפקטיבית על תמלוגי הסופרים.

למקדמי החוק בהחלט יש כוונות טובות, והסעיף המרכזי בו בא לכאורה להגן על  הסופר באמצעות איסור הנחות על ספר חדש בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור. איסור ההנחות יעלה את מחיר הספר בפועל ולכן גם את התמלוגים לסופר שיעמדו על 8% לכל הפחות. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אף אחד לא יודע לומר עד כמה עלייה זו במחיר הספר תפגע בכמות הספרים שימכרו.

“אל תדאג, כל עוד הספר שלך יופיע במבצעים, יקנו אותו” אמר לי אחד ממנהלי החנויות כשבאתי לבקר את ספרי השני שיצא לאור השנה, “כשהוא יצא מהמבצעים יגמר הסיפור.” מיותר לציין שהוא צדק. החוק הנוכחי, בפשטות, מוציא את כל הספרים החדשים מהמבצעים. אילו ספרים יהיו במבצע? ספרים שעברה שנה וחצי מיום צאתם לאור, או קלאסיקות, ישראליות ומתורגמות. אין כל פגם בקידום ספרים ישנים, להיפך, אבל פירוש הדבר הוא קבורה מידית של ספרים וסופרים המנסים לפרוץ באמצעות חשיפה גבוהה ומחיר נוח לצרכן.

ספר חדש, גם אם יצא לאור בהוצאה מכובדת וקיבל ביקורות מצוינות, יזכה לשלושה חודשים של חסד על מדפי חנויות הספרים. לפי הצעת החוק, ספר כזה לעולם לא יגיע למבצעים, ויטבע בין 200 הספרים(!) שיוצאים לאור בישראל מידי חודש (לפי נתוני צומת ספרים לשנת 2013, שהוצגו בדיון).

כתוצאה מכך, למו”לים לא ישתלם לקחת סיכון ולהוציא לאור ספרי איכות של סופרים חדשים; הם ממילא לא ימכרו. מוטב יהיה להם להטיל את מלוא עלות ההפקה על הסופר כפי שקורה היום, באופן פרוע, בהוצאות קטנות רבות. הסופרים הותיקים והמוכרים ישרדו את המהלך; את ספריהם יקנו ללא מבצע ובכל מחיר. עמוס עוז אינו זקוק למבצעים כדי למכור הרבה, אופיר עוז זקוק להן.

אם כך כיצד נוכל לאחוז במקל בשני קצותיו? כיצד נקדם סופרים צעירים ונדאג שיקבלו תשלום נאות על יצירתם? במכתב שהעברתי לשרת התרבות לימור לבנת ביוני 2012, הצעתי לחייב את הרשתות והמו”לים להבטיח תשלום מינימלי של 5 שקלים לסופר (כיום סופר מקבל כ-2 שקלים, ובמקרים רבים גם פחות מכך). מכיוון שהמו”ל צריך להרוויח כדי להמשיך ולהוציא ספרים שהוא מאמין בהם, גם את רווחיו יש לעגן (עליו לשלם לעריכה, להגהה, לעיצוב, לדפוס, להפצה). כיום הרשתות מחייבות את המו”לים למכור להן ספרים בהנחה גדולה. וכמו שאתם בוודאי מנחשים הן שומרות טוב טוב על השמנת.

אם התשלום לסופר יהיה לכל הפחות 5 שקלים (או 8% מעלות מכירת הספר, כפי שמציע החוק) ולמו”ל נאמר 15 שקלים (או אחוז מינימלי כלשהו מעלות מכירת הספר, שהחוק במתכונתו הנוכחית אינו קובע), יוכלו הרשתות, אם משתלם להן, להמשיך להציע את מבצעי הארבע במאה המפורסמים, או להעלות בעצמן את המחירים, ללא כפייה מצד החוק. והרי לכם הגנה אמיתית על הסופרים והספרות.

ואנחנו, כצרכנים, אולי נדע לכבד יותר את פרי יצירתם של סופרים שיגעו שלוש שנים על כתיבת ספר במקביל (אל תטעו) לעבודתם הרגילה. ואולי נשמח לשלם מעט יותר מנסיעה במונית עבור יצירה ספרותית שנקנתה בדם; באלפי שעות של כתיבה ועריכה ומפחי נפש (ואם תרשו לי אנקדוטה אישית גם דקות ארוכות עם האף בתוך המקלדת) ולדעת שהכסף הולך למקום הנכון.

כל הזכויות שמורות לאופיר עוז 2020©

תנאי שימוש

מדיניות פרטיות