הבלוג חוגג שנתיים ואני שובר את המגירה (בפעם השנייה)

לפני שנתיים – תוך כדי שליחת הגרסא השלישית של הספר שלי להוצאות הספרים – פתחתי את הבלוג. לא תיארתי לי שייקח יותר משנתיים עד שהספר יגיע לחנויות. אבל ככה זה תמיד; כשאני ניגש למלאכת כתיבה כלשהי (בין אם מדובר ברומן ובין אם מדובר בסיפור קצר) השלמתה לוקחת פי שלוש מהזמן שהערכתי מלכתחילה. גם הפעם.

הספר שלי ייצא לאור בהוצאת “פרדס” הקטנה אך האיכותית (כך טוענים יודעי חן). מה שמדהים הוא שלמרות שאני מנסה לעזור כאן לכותבים ולעדכן את הקוראים בהוצאות השונות; כיצד מוטב להתנהל מולן, ולמי מהן לשלוח, בעצמי לא ציינתי את פרדס בין ההוצאות ברשימה הארוכה כאן (שצברה כבר 112 תגובות!) ולא לקחתי אותה בחשבון.

את ההמלצה על ההוצאה קיבלתי ממבקרת הספרות ד”ר סיגל נאור פרלמן עימה נפגשתי לאחר ההרצאה המצוינת שלה על כתיבתן של אורלי קסטל בלום ורונית מטלון. ניגשתי אליה ושוחחנו מעט. תוך כדי חילופי הדברים גילינו שבעבר התקיימה ביניינו תכתובת קצרה (סיגל ניהלה את כתב העת “מטעם” שנסגר בדיוק כשהתכוונה לפרסם שם סיפור שלי), ובסופו של דבר לא רק שהמליצה לי על פרדס, אלא גם קראה חלקים גדולים מהספר וכתבה את אחת מהביקורות שתופיע על הכריכה האחורית של הספר שייצא לאור בעוד כשבועיים. זה גם המקום להודות לה, שוב, מקרב לב.

ויש גם מוסר השכל; עלינו להיות פתוחים כל הזמן לרעיונות חדשים, לקשרים עם אנשים, לעצות, להמלצות, בהוצאה לאור ובחיים בכלל. עלינו לשמור על אוזניים קרויות; לא לבטל אף אופציה לפני שנתנו לה צ’אנס מתאים. עלינו להקשיב לכולם, ברצינות, בפתיחות, אבל בסופו של דבר להקשיב רק לעצמנו. כי הקול הפנימי שלנו יודע הכי טוב.

כרגע הספר גמור אחרי פינג פונג מתיש על ניסוחיי הכריכה האחורית ועיצוב העטיפה (יצא מדהים!). הוא יוצא מחר להדפסה ראשונה של עותק אחד, ואם הכל יהיה בסדר, גם למהדורה הראשונה המלאה. מבטיח לעדכן ממש עוד רגע.

בקרוב מבטיח פוסט על דרך החתחתים שלי בדרך מהמגירה למערה (מי שלא מבין מה המערה קשורה כדאי לקרוא את הפוסט הראשון) הכוללת תשובה חיובית עקרונית מהוצאה גדולה וותיקה, שחזרה בה, קינון על תעשיית הספרים בישראל, מחמאות מעורכות ראשיות של ההוצאות הגדולות ביותר, ושלוש אופציות אחרונות, מהן נבחרה פרדס.

נתראה בקרוב
אופיר

כל הזכויות שמורות לאופיר עוז 2020©

תנאי שימוש

מדיניות פרטיות