פבר 172012
 

המאמר על פופוליזם ואהבה התפרסם בכלכליסט תחת הכותרת "פופוליסט כותב לביבי" בתאריך 4.8.2011 והוא מובא כאן במלואו:

ברכותיי אדוני ראש הממשלה; אתמול כינית 90% מהעם שלך פופוליסטים. את חיילי המילואים שמגינים על גבולות ישראל כינית פופוליסטים, את הסטודנטים שבעתיד הלא רחוק יחזיקו את חוסנה הכלכלי של ישראל כינית פופוליסטים, רואי חשבון, עורכי דין, רופאים, כבאים, רפתנים, מורים, אימהות שלא יוצאות לעבודה כי משכורתן נמוכה מתשלומי הגן לילדיהן כינית פופוליסטים, את מרבית ממצביעיך כינית פופוליסטים, את אנשי הפריפריה, בבאר שבע, באשדוד בקריית שמונה, בנצרת, כינית פופוליסטים. גם את אנשי המאהל בתקוע כינית פופוליסטים.

מוזר, אומרים עליך שאתה גאון תקשורתי, האם לקרוא לעם שלך פופוליסט זה מהלך תקשורתי נכון? האם להניח לחברי סיעתך להשתלח בעם שלך, להמעיט ממצוקותיו, ללגלג על צעקתו, זה מהלך תקשורתי נכון?

אולי אתה חושב, כפי שטען מנכ"ל משרד האוצר לשעבר שמואל סלבין, שההפגנות "יעלמו עם הגשם הראשון", שהמחאה תתפוגג. בינתיים תצא הכנסת לפגרה, אתה תתעסק עם ענייני ספטמבר הדחופים, ושוכני האוהלים יחזרו לדירות שלהם, או מוטב לומר לכוכים שלהם.

אבל המחאה הזו לא תתפוגג עם הגשם הראשון, היא לא תיעלם, כי לאנשים כבר אין מה להפסיד.

חבר שלי הוא בעל ואבא לשני ילדים. הוא עוסק במקצוע חופשי נחשק ומרוויח יפה, אבל כל חודש הוא מתחיל עם 15,000 אלף שקל מינוס בבנק.

לא, הוא לא חובב סיגרים, ולא נסיעות לחו"ל או מכוניות יוקרה. בוא נחבר ביחד את הפאזל; משכנתא 4,500 שקל, גנים לילדים 5,500 שקל, ארנונה, ועד בית, אוכל, אוכל לתינוקות, חיתולים, דלק לשתי מכוניות (לא לטיולים ביבי, אני מתכוון לדלק כדי להגיע לעבודה בבוקר ולחזור בערב, או כדי להגיע לרכבת שתיקח אותך לעבודה). סך הכל, כל חלקי הפאזל: 15,000 שקל.

"למה קניתם דירה?" שאלתי אותו, "כמעט כל כלכלן יגיד לך שעדיף לשכור עד שתשיג לפחות מחצית מסכום הדירה?"

"גרנו בשכירות תקופה ארוכה" הוא השיב, "אבל בכל שנה העלה בעל הדירה את השכירות ב-1,000 שקלים נוספים, נראה אותך מטלטל את המשפחה שלך כל שנה ממקום למקום".

תסביר לי בבקשה אדוני ראש הממשלה, מה יעשה זוג הורים שכל אחד מהם מרוויח את המשכורת הממוצעת במשק (והרוב, הרי, מרוויחים פחות)? כמה נשאר להם בנטו? בוא אני אעזור לך בחישוב: 15,000 שקל – זהו בדיוק הסכום שמכסה את צרכי הקיום הבסיסיים ביותר של משפחה בישראל.

האם אתה היית מנהל ככה את תקציב המדינה?

אז למה אתה כופה על אזרחי המדינה לנהל ככה את משק הבית שלהם?

החבר שלי לא יצא לרחוב ולא ביקר באף מאהל; הוא לא היה בצעדת ה- 150,000 במוצ"ש כי לא היה לו בייביסיטר בשביל הילדים. אני הייתי שם בשבילו. אני ואנחנו. ואנחנו נהיה כאן כמה שצריך. הניסיונות שלך ושל חברי סיעתך לפלג בינינו לא צולחים, כי אנחנו מאוחדים מידי, כי אנחנו צודקים מידי. וגשם, אמיתי או מטאפורי, לא מפריע לנו להמשיך, כי משינה באוהל בשדרות רוטשילד של אמצע הקיץ, אתה יוצא רטוב יותר מאשר מעמידה תחת הגשם. והזיעה שאנחנו נותנים פה, אמיתית או מטאפורית, לא מפריעה לנו להמשיך במאבק, כי על הפרק עומד משהו הרבה יותר גדול ומשמעותי; כי זו באמת מהפיכה של אהבה, של תרבות דיבור ושיח, של ערבות הדדית וקבלת האחר, של שותפות אמיתית, של חמלה ושל נתינה.

ביבי, אתה יכול להיות גאה בעם שלך.

  One Response to “על פופוליזם ואהבה”

  1. היי אופיר
    מאמר כתוב מעולה , יש בו איזון טוב בין החלק הרגשי והאותנטי לבין טיעונים לוגיים , אהבתי …
    אני לכשעצמי תוהה איך ממשיכים את המחאה ולא נותנים לפוליטיקאים למסמס אותה בתעתועי משרד הבטחון/פלסטינאים/איראן……..

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>