אין כותב שלא עובר את החוויה הזו: אתם יושבים מול הדף החלק או מול המסך החלק (שעובר אחרי כמה דקות למצב שינה) ולא מצליחים לכתוב אפילו מילה אחת.
לכולם זה קורה; אין סופר שמתיישב ויורה משפטים על הנייר, ולא משנה כמה הוא מיומן. עמוס עוז סיפר שהיה מגיע לחדר האוכל בקיבוץ חולדה בשעת צהריים, כששאר החברים חזרו מיוזעים ועייפים מעמל כפייהם במטע או בשדה, והרגיש אשמה נוראה –
כי הוא, מהבוקר, כתב שלוש שורות ומחק חמש.
זו תחושה מייאשת ומסרסרת, והיא נחלת הכלל. השאלה היחידה היא כיצד מתמודדים איתה.
פעמים רבות, כשאני מתחיל לכתוב הדף נשאר מיותם במשך זמן רב. פעם, כשהיה לי קצת יותר פנאי, הייתי מקפיד לכתוב שעתיים מלאות בכל סשן כתיבה. השעה הראשונה הייתה פחות פרודוקטיבית; הייתי מתייסר, מתעצבן, קם, אוכל, שותה, גולש באינטנרנט (הפיתוי הגדול והמסוכן ביותר שלנו – האינטרנט הוא המלאך הרע שיושב על כתפו של כל סופר בעת הזו). אבל מתישהו במהלך השעה הראשונה הייתי חווה פריצת דרך קטנה, מינורית, כזו שמכילה תובנה קטנה, שפורשת בפני את מה שברצוני לכתוב בפיסקה הקרובה.
במהלך השעה השנייה כבר הייתי בתנופה אדירה; אלו הם הרגעים הטובים ביותר בכתיבה; כשאתם יודעים שהספר שלכם התקדם עוד צעד קטן קדימה, בין אם מדובר בקטע חדש (שעדיין כפוף לטענה שלי: “ההברקה של היום היא חומר הגלם של מחר”) ובין אם מדובר בעריכה של קטע קיים.
היום קל לי יותר לכתוב. לרוב אני חווה את הפריצה מוקדם יותר ואחרי חמישים הדקות אותן אני מעביר ברכבת מהעבודה הביתה, או הפוך, מהבית לעבודה, אני מרגיש שהתקדמתי, שהספר שלי קצת יותר טוב מלפני שעה.
וזו הרגשה מופלאה.
אגב, כן, אני כותב ברכבת, אותה רכבת שאנחנו אוהבים כל כך לשנוא, שפעמים רבות היא מאחרת או בכלל לא מגיעה ואנחנו נדחקים, יחד עם עוד עשרות אנשים לתוך הרכבת הבאה, שגם היא מלאה. שם אני כותב. ושם נכתב חלק גדול מהספר השני שלי. איך אני עושה את זה? כי החלטתי. זה הכל. תרשו לי שוב לשלוף את עמוס עוז; חלק גדול מספרו “מיכאל שלי” נכתב בשירותים בין שתיים עשרה לשתיים לפנות בוקר. ובתקופה ההיא הוא עבד ככל חבר קיבוץ, בעבודת במטע, לא נטו בכתיבה.
אותי הידיעה הזו מנחמת. והיא עדיין עוזרת לי בשעות הקשות.
אז הנה כמה עצות: איך להתגבר על מחסומי כתיבה:
1. קודם כל, לדעת שהמחסום הזה הוא זמני, שכרגע אנחנו במבוי סתום, רק כרגע, גם אם ה-‘כרגע’ הזה נמשך כבר שעה, או שבועיים. לדעת שבכל רגע יכול להתרחש קסם קטן; פתאום נבין משהו חדש על הדמות שלנו, נדע מה היא הולכת לעשות, הבעיה הלוגית הבלתי פתירה שהעסיקה אותנו במשך היומיים האחרונים תתמוסס פתאום ברגע אחד, ומכיוון אחר יצמח רעיון חדש, מפתיע, מרגש. אין מחסום שאי אפשר להתגבר עליו.
2. הנה תרגיל תת מודע נחמד. נאמר ואתם מחפשים תשובה לשאלה כלשהי. למשל: איך הדמות שלי נראית? באיזו עבודה היא עובדת? מה יהיה המשפט הראשון שהיא תאמר במונולוג שלה?
כיתבו את השאלה שלכם בכתב יד בראש עמוד A4 או בראש דף במחברת. אחר כך היפכו דף, העבירו את העט ליד החלשה שלכם (אם אתם ימניים החזיקו את העט ביד שמאל) וציירו משהו. לא משנה מה, קשקשו על הדף, אל תתאמצו, אל תציירו משהו מסויים. תנו למוח שלכם לנוח, להיות משועשע מהציור, להיות נקי ממחשבות. אחרי שציירתם על כל הדף, היפכו שוב עמוד, חיזרו ליד הדומיננטית, ועכשיו כיתבו את התשובה לשאלה שלכם.
צפו להפתעות.
3. דפי בוקר. יותר מרעיון, דפי הבוקר הם דרך חיים. פיתחה אותם ג’וליה קמרון בספרה “דרך האומן”. צריך לקרוא את הספר כדי להבין לעומק את משמעותם של דפי הבוקר. בגדול, בכל יום, לפני כל דבר אחר. אתם יושבים וכותבים שלושה עמודים (אני כתבתי עמוד פוליו אחד מלא) של כל מה שעובר בדעתכם, בלי מסננת, בלי לחשוב על מה שכותבים. מוטב לכתוב שטויות, מחשבות מינוריות או אפילו ג’יבריש, מאשר להפסיק לכתוב. ג’וליה קמרון מבטיחה הרים וגבעות. דפי הבוקר שלי עזרו לי לא פעם ליצור את פריצות הדרך האלו בכתיבה. מומלץ לנסות. ומוטב קודם לקרוא את הספר “דרך האומן”.
4. יש לכם שאלה מהותית לגבי הספר? שאלה שאתם לא מצליחים למצוא לה פתרון?
קחו פנקס קטן (אם אתם כותבים בקביעות פנקס כזה צריך להיות אתכם כל הזמן בפנקס הזה אתם כותבים כל דבר נחמד שאתם נתקלים בו ומעורר אצלכם השראה, כל מחשבה, כל בדל רעיון, סיפור או אנקדוטה ששמעתם ועשתה לכם משהו. אין לדעת איך ישרת אתכם הסיפור או הרעיון, ואין דרך לזכור כל דבר שחולף בראשכם בלי פנקס צמוד). כיתבו את השאלה בפנקס שלכם. היו מודעים לשאלה. עכשיו, בלי לחץ המשיכו בחיים. תנו זמן לתשובה להגיע אליכם. לכו בלילה לישון עם השאלה ובקשו תשובה בבוקר. עשו הפסקה בעבודה ועלו לגג הביניין, עשו טיול בערב. התשובה תגיע אליכם. אם תוך מחשבה על השאלה ואם במקלחת או לפני השינה. אם בא לכם רעיון, כיתבו אותו מיד בפנקס שלכם. זיכרו שיכולים להיות מספר תשובות טובות לשאלה, אל תסתפקו בהכרח בתשובה הראשונה. בכל התקופה הזו אל תתאמצו להגיע לתשובה. היו מודעים לשאלה. הרעיון כבר יגיע.
עד כאן.
בינתיים שתהיה שנה מוצלחת לכולנו, שנה פוריה של יצירתיות וכתיבה, שמחה ואהבה ובריאות והתפתחות.
שנה טובה!