מה עושים אחרי שסיימתם את הגירסה הראשונה של הספר שלכם?
האם לשלוח מיד להוצאות לאור או להמתין?
כל התשובות כאן:
סיכום:
סיימתם את הספר – מה עושים עכשיו?
1. חוגגים
מגיע לכם! אתם בסופה של דרך ארוכה בתחילתה של חדשה, פנקו את עצמכם, הרגעו מהמאמץ, תהנו מהרגע.
2. תקופת צינון
שימו את הספר בצד לפחות לשבוע. עשו דברים אחרים שאתם אוהבים לעשות.
3. קריאה חוזרת מן הכתב – גירסה שנייה
אחרי שבוע הדפיסו את כתב היד שלכם וקיראו אותו (אל תוותרו על קריאה מתוך דפים! קריאה מתוך מסך לא תחשוף נקודות בעיתיות שעליכם להיות רגישים אליהן עכשיו). בשלב זה, אין ספק שתמצאו בכתב היד לא מעט פגמים, ניסוחים חלשים, אי בהירויות, ואפילו שגיאות כתיב. בנוסף, יתכן ותמצאו את עצמכם עומדים מול בעיות מהותיות יותר במבנה העלילה שלכם. אל תתעלמו מהן! אל תסתפקו בעריכה שטחית כדי “לגמור עם זה ולשלוח להוצאות”. השקיעו פרק זמן ארוך בניתוח והגדרת הבעיה, פנו לעצמכם מספר ימים לחשוב על מספר פתרונות אפשריים, ואז גשו לכתיבה. תיקון לשוני וניסוחי של כתב היד שלכם הוא הכרחי ויתבצע בכל מקרה על ידכם או על ידי עורך ההוצאה, אבל שיפור נרטיב העלילה שלכם אקוטי הרבה יותר; אתם היחידים שאחראים להביא את הספר שלכם למצב אופטימלי מהבחינה הזו, עורך לא יעשה את זה עבורכם.
אם לא מצאתם כל פגם בכתב היד שלכם, אתם בבעיה. ארנסט המינגווי כתב פעם: “הטיוטא הראשונה של כל דבר היא זבל.” קיראו שוב, אם אתם עדיין עומדים בדעתכם דלגו לשלב הבא:
4. קוראים ביקורתיים – גירסה שלישית
אחרי שעבדתם שוב על כל הספר ושיפרתם את כל הטעון שיפור, בידכם הגירסה השנייה. הדפיסו אותה בשניים עד ארבעה עותקים ותנו אותם לקוראים ביקורתיים. החשיבות של קוראים ביקורתיים היא מכרעת. זו הפעם הראשונה שעין חיצונית, אובייקטיבית, תקרא את כתב היד שלכם. העין שלכם עייפה מהכתב, אתם מכירים קטעים שלמים כמעט בעל פה, העלילה כולה נמצאת כבר אצלכם בראש, הקשרים מובנים מאליהם, הדמויות מהודקות בדמיונכם. בוודאי כבר הספקתם להתאהב בניסוחים ובדיאלוגים שכתבתם, ואתם עיוורים לליקויים שאולי קיימים בכל אותם מקומות.
כתב היד שלכם זקוק לעין בתולית.
ביחרו קוראים שהם חברים מספיק טובים בשביל להשקיע בכם את הזמן הזה, ומספיק אובייקטיביים כדי לא להגיד לכם: “וואו, איזה יופי! ספר מצויין, בהצלחה!” אם כך קורה, אתם בצרות; בזבזתם זמן יקר וכתב היד לא התקדם מילימטר. ביחרו קוראים דקדקנים, ביקורתיים, אנשי ספר. ככל שתקבלו יותר הערות על כתב היד שלכם, במיוחד הערות קשות, מצבו ישתפר.
רצוי שלקוראים הביקורתיים שלכם תהיה נגיעה בתחום הספרות. בכל מקרה הם חייבים להיות אנשים שקוראים הרבה (גם אתם). בקשו מהם לקרוא את העותק שלכם ולתת הערות (גם ניסוחיות, גם התרשמותיות). הבהירו את חשיבות הדד ליין, אחרת כתב היד שלהם ישכב אצלם שנה.
פיגשו את הקוראים הביקורתיים בסוף התהליך, שבו איתם על כוס קפה ורישמו את כל הערותיהם. אל תזלזלו, אל תמעיטו בערך דבריהם, אל תבטלו אותם בטיעונים כמו: “אבל ככה אני אוהב את זה” או: “הוא לא מבין כמה זה גאוני”. אפילו אם אתם צודקים, חשוב שתהיו מודעים למה שקוראים לגיטימיים חושבים על כתב היד (שלא לומר הלקטורים בהוצאת הספרים).
במרבית המקרים, אורח לרגע באמת רואה כל פגע.
אחרי הדיכאון הקל ואפילו הכעס על הקלות בה הוטל דופי בבייבי שלכם, אולי תנבוט בכם איזו תובנה חדשה על כתב היד. פירוש הדבר הוא שכתב היד שלכם התקדם והשתפר.
עברו שוב על כתב היד. כעת בידיכם כבר הגירסה השלישית.
5. מה, עוד פעם? גירסה רביעית
יכול להיות שהגירסה השלישית של כתב היד שלכם מוכנה עכשיו לעיניהם הקפדניות של הלקטורים בהוצאות ספרים. אבל אגלה לכם סוד קטן: בעצמי שלחתי את הגירסה השלישית של כתב היד שלי להוצאות הגדולות, הייתי בטוח שהוא במצב אופטימלי. ורק אחרי שלושה חודשים חזרתי ושכתבתי שוב, עיבתי אותו בעוד כ- 30 עמודים, שייפתי וליטשתי ניסוחים אחרונים, ורק אז שלחתי, שוב, את הגירסה הרביעית. ממרחק הזמן, אני יכול לומר בוודאות, שאת הקפיצה הגדולה ביותר עשה כתב היד שלי מהגירסה השלישית לרביעית.
לשיקולכם.
6. כשבאמת זהו – גירסה להוצאות לאור
עכשיו בידכם גירסה שלישית או רביעית או שמינית לכתב היד שלכם. כרגע אין ספק שהוא הרבה יותר טוב ממצבו בגירסה הראשונה, אותה רציתם כל כך לשלוח מיד להוצאות.
כעת, לא זו בלבד שהוצאות הספרים יבחנו כתב יד מלוטש ומדויק הרבה יותר, גם אתם תרגישו בטוחים בו יותר.
עכשיו אתם מוכנים לשלב הבא: שליחת כתב היד שלכם להוצאות לאור.
צפו בסרטון הבא: הוצאה לאור – איך עושים את זה? חלק 3: השליחה