מאי 302011
 

סטימצקי ואורנג' יצאו בימים האחרונים בתוכנית החממה הספרותית בה הם מציעים לכותבים להוציא את ספרם לאור, ומבטיחים להפיק מהדורה מודפסת ודיגיטלית של הספר, שיופיע בחנויות סטימצקי ויופץ גם בפורמט דיגיטלי. במסגרת החממה הספרותית יופיע הספר במהלך כחודש בחנויות סטימצקי ויוצע למכירה במכשירי סמארטפון ואייפון.

לכאורה צעד יפה שמדלג בעבור הכותבים על הלקטורה המחמירה של הוצאות הספרים. אפילו הסכום סביר: רק 11,000 ש"ח, פחות ממה שדורשת כל הוצאת ספרים בינונית או קטנה שמחייבת השתתפות המחבר בהפקת הספר. אבל כאן בדיוק הבעיה; זוהי הוצאה לאור אינסטנט, הסינון יהיה אפסי והעריכה תהיה מינימלית, בוודאי לא כזו שתדרוש מהכותב עבודה נוספת וליטוש יכולת  הכתיבה שלו.

אני לא פוסל על הסף את האפשרות הזו לכותב שרוצה לצאת אל האור, אבל היא בעייתית בדיוק משום שהיא נוחה כל כך; החממה הספרותית היא מין כוכב נולד לנושרי המבחנים. הם לא צריכים להתאמן או ללמוד פיתוח קול; החממה תכניס אותם לאולפן, תבצע בעבורם מיקס לשיר שלהם ותשלח אותו לגלגל"צ, ליום של השמעות.

אני לא חושב שהחממה הספרותית תעשיר את עולם הספרות.

אם כל זה לא התריע אתכם, ואם התייאשתם לגמרי מהוצאות הספרים המסורתיות – לכו על החממה הספרותית. אבל אל תתיחסו אליה בתור תחליף לכתיבה יומיומית ולשיפור מתמיד, אין עונג יותר גדול מהתחושה שאתם כותבים טוב יותר מפעם, אז אל תתנו ל-חממה הספרותית להניח אתכם על זרי הדפנה.

קישור לאתר החממה הספרותית

מרץ 192011
 

לפני שאתם שולחים את כתב היד להוצאות הספרים רצוי להוסיף מכתב המיועד לעורך הראשי ומפרט פרסומים קודמים שלכם, נתוני מכירות, תיאור קצר של כתב היד וחשיבותו. בנוסף, במידה וזה מתאים, לציין מדוע אתם חושבים שהוא ימכר היטב (את החלק הזה צריך לעשות בזהירות, בקלות אפשר להיתפס כאן כשחצנים, ואז תרד קרנכם בעיני העורך. רצוי שתציינו עובדות בלבד, למשל: אם כתב היד שלכם עוסק בצלילה, פרטו כמה אנשים בישראל הולכים ללמוד צלילה, וכמה צוללנים מקצוענים רשומים בישראל, כך יובן מאליו פוטנציאל המכירות של הספר.

אם כתב היד שלכם הוא ראיון העבודה, המכתב לעורך הוא סוג של קורות חיים ולכן אסור לזלזל בו ויש להקפיד מאוד בניסוחו, גם אם אף אחד לא יקרא אותו לעולם.

להלן המכתב שאני שלחתי לעורכים בהוצאות הספרים:

 

4.2.2011

לכבוד: [עורך ההוצאה]

הנדון: כתב היד "עירומה"

עלי: שמי אופיר עוז, משווק אינטרנט, קופירייטר וסופר. "עירומה" הוא ספרי השני.

על הספר: שלושה עשר קטעים, לכאורה מנותקים זה מזה, עוקבים אחר דמותה האמיצה והפגיעה של סילביה, וסיפור חיים צבעוני וסבוך נגלה לפנינו, ברמזים, בתמונות וברגעים.

פרסומים קודמים: ספרי הראשון "אני הורגת אותך" יצא לאור בשנת 2007 בהוצאת טרקלין של גוונים. הספר נמכר בכ- 500 עותקים וזכה לתגובות נלהבות מצד קוראים רבים, ולביקורות אוהדות של אריק גלסנר ועוזי וויל.

רב מכר סלולרי: קובץ הסיפורים "אני יוצא עם פאמלה אנדרסון" שנכלל בספרי הראשון נמכר ב- 676 עותקים והוא רב המכר הגדול ביותר של חברת "סלפר" ששיווקה בשנת 2010 ספרים רבים בסלולרי, בין השאר של הסופרים: יורם טהר-לב וגלילה רון פדר.

מקום ראשון בתחרות של עכבר העיר וסטימצקי: הקטע הראשון בספר "עירומה" זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של  עכבר העיר וסטימצקי לשנת 2009

מכירות הספר: בכוונתי להשתמש במיטב יכולותיי ונסיוני בתחום השיווק באינטרנט על מנת לדחוף את הספר, לחשוף אותו בפני קהל רחב ככל האפשר, ולהגדיל את מכירותיו.

"עירומה" היא יצירה רגישה, מכאיבה ומנחמת, ועם זאת פעלתנית ודינמית, אין לי ספק שהיא תמצא את דרכה לליבם של קוראים רבים.

כולי תקוה שנוכל לשתף פעולה בהוצאת הספר לאור

קריאה נעימה

אופיר עוז

 

מרץ 012011
 

בישראל יוצאים כל שנה כ- 4000 כותרים (11 ספרים ביום!). ההוצאות הגדולות מקבלות מעל 100 כתבי יד מידי חודש. פירוש הדבר הוא שעל הוצאות הספרים לקרוא בכל יום 3-4 כתבי יד כדי לענות על הביקוש העצום. אי אפשר שלא להבין את נקודת המבט של ההוצאות; את העובדה שאינן מספקות הסבר מדוע דחו ספר זה או אחר, ואפילו את העובדה שחלקן גובות סכום קטן לכיסוי הוצאות הלקטורה (לקטורים הם עובדים חיצוניים, בדרך כלל סטודנטים, שקוראים את הספר ונותנים חוות דעת להוצאה. הלקטורים האלה מועסקים בשכר).

נאמר והן מקבלות ספר טוב, מעניין, חדשני, של סופר חדש. ונאמר והן מאמינות בספר ורוצות להוציא אותו לאור. סביר להניח שבעקבות ההוצאה לאור הן יפסידו הרבה כסף. קוראים נוטים ללכת על בטוח; לקנות ספר של סופר מוכר, לסמוך על ההמלצה של המוכרת בחנות, על המלצות של חברים (שגם הם הגיעו אל ספר בדרך כלל מאותן סיבות). בסופו של דבר כל הוצאה לאור היא גם עסק כלכלי, וכל עסק מעדיף להקטין את הסיכונים וללכת על בטוח, מכאן הדרך קצרה אל מכתב הדחייה המנומס.

העובדה הזו הובילה בעשור האחרון הוצאות בינוניות וקטנות רבות לדרוש את השתתפות הסופר בהפקת הספר, החל מחצי הסכום של עלות ההפקה ועד לתשלום מלא. עלות הוצאה לאור של ספר בישראל, עם עריכה והגהה טובה, עיצוב, הפצה וכו' עולה בסביבות (אל תתפסו אותי במילה) 20-25 אלף ש"ח. אם כך אפשר להבין את ההוצאות שדורשות את השתתפות המחבר, בעיקר אם הספר מוכר לבסוף מאה- מאתיים עותקים.

את הספר הראשון שלי הוצאתי בהוצאת גוונים. הוצאה בינונית, טובה ומקצועית, שבעברה הוציאה את ספרי הביכורים של סופרים שפרצו לתודעה, ביניהם: אילן הייטנר, אשר קרביץ (מחבר "הכלב היהודי"), ואסף גברון. שילמתי חלק מעלות ההפקה של הספר, סכום לא מבוטל. הספר מכר כמות סבירה לספר ביכורים אבל מעולם לא החזרתי את סכום ההשקעה במלואו. כל סופר חדש צריך להיות מודע לעניין הזה. ישנן, כמובן, הוצאות ספרים שאינן דורשות את השתתפות הסופר. מדובר בעיקר בהוצאות גדולות וחלק מההוצאות הבינוניות. הרשימה המלאה של הוצאות הספרים בישראל, כולל פרטי התקשרות, תובנות והמלצות, נמצאת כאן.

פבר 122011
 

קודם כל – מגיע לכם פינוק, מיצאו דרך לחגוג את המאורע!

אל תחזרו לספר שלכם. שימו אותו בצד, אתם בוודאי זקוקים למנוחה ממנו, וגם הוא מכם.

אחרי שבועיים ימים מרגע שליחת כתב היד, וודאו שהספר שלכם אכן הגיע להוצאות (כבר קרה לי שמשום מה לא הגיע הספר שלי להוצאת מודן, נאלצתי לשלוח להם שוב). כיתבו מייל לכל ההוצאות אליהם שלחתם. רצוי לשלוח לעצמכם את המייל ולכתב ב- BCC את כל ההוצאות (על מנת שהמייל ייראה נקי, בלי רשימה של 20 כתובות מייל של הוצאות שונות). כעת חכו מספר ימים. חלק מההוצאות (לצערי לא כולן) יחזרו אליכם עם תשובה שהספר שלכם הגיע ונמסר ללקטורה. לגבי הוצאות שלא חזרו אליכם; אין ברירה אלא לטלפן למשרדיהם ולוודא שאכן הספר הגיע.

מייל שכזה יכול להיות בסגנון הזה:

שלום רב,

לפני כעשרה ימים נשלח אליכם כתב יד בשם "[שם הספר שלכם]", פרי עטי.

יעזור לי מאוד אם תוכלו לבדוק האם הוא התקבל אצלכם ונשלח ללקטורה.

בתודה מראש

[שמכם]

[מ"ס טלפון]

עכשיו רק נותר להמתין שלושה חודשים…

פבר 082011
 

קודם כל מזל טוב.

עשית צעד ענק לקראת ההוצאה לאור של הספר שלך.

אבל הצעד הענק הזה הוא עדיין צעד ראשון בדרך הארוכה של העריכה.

האינסטינקט הראשון שלנו, עם סיום הגירסה הראשונה הוא לשלוח את הספר כמה שיותר מהר להוצאות הספרים; אנחנו כבר משתוקקים לראות את הספר על המדפים.

הרצון הזה מובן וטבעי – אבל אסור לנו לעשות את זה בשלב זה.

ממילא, לכל המוקדם, הספר שלכם יהיה על המדפים בתוך כחצי שנה עד שנה. אין מה למהר.

מיצאו 3-4  חברים או מכרים שקוראים הרבה ושיש להם גישה לנושא של ביקורת וספרות עברית או שירה. רצוי גברים ונשים בגיליאים שונים.

הם יהיו הקוראים הביקורתיים שלכם.

(למה שלושה או ארבעה ולא יותר? יותר מידי קוראים ירעיפו עליכם המון מידע, דבר שיסיט אתכם מהפוקוס, ממילא הערות רבות יחזרו על עצמם.)

הבטיחו שאם אתם נותנים את הכתב היד לחברים, שאלו חברים שלא יתביישו לתת ביקורת קשה אלא יטביעו אותה בשבחים על עצם כתיבת הספר.

כאן בדיוק מגיעה האקסיומה:

ככל שתקבלו ביקורות קוטלות יותר כך מצבכם יהיה טוב יותר

אין ספר אחד בעולם שהגירסה הראשונה שלו הייתה מושלמת.

גם סופרים מפורסמים וותיקים עובדים פרק זמן ממושך מול עורך של ההוצאה בה הם מוציאים את הספר לאור. והרבה דברים בכתב היד המקורי עוברים עריכה.

בנוסף, כולנו סופרים מתחילים – עלינו להאבק על עצם הקבלה של כתב היד שלנו בהוצאות הספרים. לכן חשוב שכתב היד שנשלח יהיה במצב אופטימלי.

ביקורות קוטלות (כמובן במידה והן ביקורות בונות) יביאו אתכם לחזור לספר ולעבוד עליו שוב; לתקן ולשפר אותו מהשורש – ולצאת עם פנינה מלוטשת הרבה יותר.

אני אישית חייב הרבה מאוד לקורא ביקורתי אחד נאמן, שקוטל אותי בקביעות – אני משתמש במילה קוטל, אבל מדובר בביקורת יסודית ומנומקת, שבסופו של דבר אני מבין ומסכים איתה – עם כל סיפור או רומן שאני מגיש לו.

אז מה עושים?

  1. הדפיסו את העותק שלכם ותנו לקוראים שלכם, היפגשו איתם, תנו להם את הספר ביד ובקשו מהם ביקורת בונה ועניינית, על ניסוחים בעייתייים כמו על התרשמות כללית. בנוסף, רצוי לבקש מהם לסיים את הקריאה בפרק זמן מסויים, נאמר חודש.
  2. עזבו את הספר! שכחו ממנו! לכו לקרוא איזה ספר טוב.
  3. כשהקוראים הביקורתיים שלכם יסיימו את הקריאה היפגשו שוב ושמעו מהם פנים מול פנים את מה שיש להם להגיד. כיתבו את הערותיהם על עותק נוסף שתדפיסו (קוראים ביקורתיים לא תמיד כותבים הכל על העותק שנתתם להם ובשיחה נזכרים בדברים נוספים; כיתבו הכל! הדברים ישמשו אתכם בהמשך, מה גם שכתב היד שלכם יהיה ברור וקריא יותר לשימושכם מאוחר יותר).
  4. תנו לעצמכם יום אחד להיות בדיכאון – ואז חיזרו לספר ועברו עליו שוב!

ברוכים הבאים: אתם בפתח מסע השיכתוב של הגירסה השנייה (אל דאגה יהיו עוד; הזינוק הגדול ביותר באיכות כתב היד שלי התרחש במעבר בין הגירסה השלישית לרביעית. והרביעית – היא זו שנשלחה להוצאות).

פבר 062011
 

מה לעשות כשהוצאה שרציתם לשלוח אליה את כתב היד שלכם מכריזות שכרגע הן אינן מקבלות כתבי יד?

האם הן באמת לא יקראו את כתב היד גם אם תשלחו אותו בכל זאת?

התשובה לכך איננה ודאית. אצל הרבה הוצאות ספרים מצטברים כל כך הרבה כתבי יד שהן אינן יכולות להתמודד עם העומס. בעיקר מדובר בקטנות מבניהן; הן לא מעסיקות הרבה לקטורים ויותר קשה להן לקחת סיכונים. ממילא הן מוציאות כמה עשרות ספרים בשנה ולפעמים גם פחות מכך. לכן הן מעדיפות לא לקבל כתבי יד נוספים.

מה עושים?

ראשית, מומלץ לחפש את שם העורך הראשי. את זה עושים על ידי בדיקה של פרסומים שונים על ההוצאה או באתר ההוצאה עצמו (למרבה הפלא לא לכל ההוצאות יש אתר פורמלי).

נאמר ששמו של עורך ההוצאה הוא: "רב מיכרוני"

(אגב, אם לא מצאתם את שם העורך בשום מקום – לא נורא, עושים את אותה הפעולה ומחליפים את שם העורך במילים: "עורך ההוצאה")

שולחים מייל להוצאה בזו הלשון:

כותרת: בקשה לעיון בכתב ידי: "[שם הספר]". נא להעביר לידי רב מיכרוני בבקשה

וזה תוכן המייל:

שלום רב מיכרוני,

שמי [שמכם]

בשעה טובה סיימתי את ספרי השני "[שם הספר]" והייתי שמח להוציא אותו בהוצאתכם.

מצורף מכתב בו תוכל להתרשם מהספר ומפרסומים קודמים שלי.

אשמח מאוד להעביר אותו לעיונך.

אנא עדכן אותי כיצד אוכל לשלוח לך עותק מכתב היד.

תודה רבה

[שמכם]

[מ"ס טלפון שלכם]

את אותה הפעולה עושים אם אנחנו רוצים להגיע לעורך מסויים בהוצאה, ששמענו עליו או שהוא מטפל במחלקה מסויימת בתוך ההוצאה. מייל כזה צריך להספיק. סביר להניח שההוצאה תחזור אליכם למייל עם פרטים לאן ואיך לשלוח את כתב היד.

למייל מצרפים כקובץ את "המכתב לעורך"; זהו מכתב המספר קצת עליכם ועל הספר שלכם, פרסומים קודמים, זכייה בתחרויות, וכל דבר שלדעתכם יכול להוציא אתכם טוב (המכתב לא יתן לכם מקדמה רצינית אצל הלקטורים, אבל חיוני להוסיף אותו לכתב היד וכדאי להשקיע בו מחשבה ולפחות שלושה ימי כתיבה) עיינו בפוסט: "המכתב לעורך".

נסו את זה בבית.