פבר 252012
 

מחשבות בעקבות מפגש אורי קליין – יוסף סידר

   קראתי את המאמר של אורי קליין מבקר הקולנוע של "הארץ" על פגישתו הטעונה עם יוסף סידר במאי "הערת שוליים" שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן. אתם יכולים לקרוא את המאמר המרתק כאן, לעצלנים אספר שהשיחה נסבה סביב מה שנראה כמו עלבונו העמוק, האובססיבי אפילו, של סידר בעקבות סדרת ביקורות לא מחמיאות שהנחית קליין על סרטיו של סידר לאורך השנים. בסוף המאמר הוסיף קליין ביקורת קטלנית נוספת על "הערת שוליים".
אין בכוונתי לעסוק בביקורת עצמה. המאמר היה מעניין הרבה יותר. הוא נגע בנושא הרגיש, הטעון והמודחק לטעמי, של יחסי יוצר-מבקר.
הנה ציטוט ראשון של קליין:

במה שהיה אולי רגע השיא במפגש אמר סידר שמה שקורה בו בינו לביני הוא ניסיון מצדו להתבגר ולהכיל את הדומיננטיות שלי בחייו. הוא אמר שאחרי לא מעט מחשבה הוא הגיע למסקנה שהבגרות המקצועית שלו תהיה לומר שלא אכפת לו מה אני חושב עליו. אני באמת מקווה שהוא הצליח להגיע אל הבגרות המקצועית הזאת. 

   אחחח. איזו סנוקרת מהממת, אולי מוצדקת אבל מיותרת. סידר חשף כאן חולשה, חולשה ילדותית ממש, שלא היית מצפה למצוא אצל במאי מוערך שבוודאי ספג לא מעט ביקורות במהלך הקריירה שלו, ממורים, צופים ומבקרים. סידר הרים להנחתה והוריד את המכנסיים. אבל קליין לא התאפק, לא ריחם, הוא הנחית את המכה במין התנשאות קלילה, אלגנטית ומעודנת. לא יכולתי שלא להרגיש את הכאב של סידר כשקרא את השורות הללו; הנה הוא מתחנן למעט חמלה, וקליין עונה לו בדקירה מדויקת היישר אל הבטן הרכה של סידר.
סידר חשף אמיתה מכאיבה על תחושותיו. רבים מאיתנו בוודאי לא מבינים אותו: "מה הקטע שלך? זכית בפרס התסריט בפסטיבל קאן, מהפסטיבלים החשובים בעולם, וכל כך אכפת לך מה האידיוט הזה כותב עליך?" אז מסתבר שכן, אכפת לו מה האידיוט הזה כותב עליו, וזאת מכיוון (ועכשיו תתכוננו לקלישאה מהממת שבוודאי תזמין גם עלי חיצי ביקורת מורעלים) שסידר הוא בן אנוש. סידר הוא לכל הדעות במאי מצוין, אבל לוקה בחיסרון נדיר במקומותינו; קשה לו לספוג, להתעלם, לבוז לדבריהם של אחרים. באותו ראיון הוא חשף את הצד הלא מהוקצע שבו, הפגום. וקליין לא הצליח, או לא רצה מלכתחילה, להתאפק.
ובעצם כולנו סידר; אנחנו מבריקים בדבר אחד, ומעוררים גיחוך בדבר אחר. אנחנו מנהלים מצויינים בעבודה, וכושלים לגמרי ביחסי אנוש, או להיפך. סלין היה סופר גאון וגזען עלוב, דודו טופז, שילב בשנות השמונים מסרים רכים, מלאי חמלה ומוסר, במופעים שלו, ועשרים שנה אחר כך שלח פושעים להכות אנשים שהעזו לומר לו לא.
אז סידר, כמו כולנו, יצא הפעם קצת מעפן. האם קליין לא יכול היה להתעלות לרגע מעל עצמו? לכבד את המרואיין שלו ולוותר על הסנוקרת?
מסתבר שלא.
אז הנה, גם אני מצאתי פגם במאמר המושלם של קליין, ולהלן הציטוט:

אם, כאשר סידר אומר שיש משהו במפגש שמזכיר את "הערת שוליים", הוא גם האב שתובע ממני מחויבות ותעוזה רבות יותר וגם הבן שמלין על כך שאני לא מכבד ואוהב אותו מספיק? אם כן, הרי זה הופך אותי גם לאב וגם לבן, ותודו שזו מעמסה מעט כבדה להפיל על בן אדם בבוקרו של יום חול בתל אביב, כשכבר מרגישים את הקיץ המעיק המתקרב.

   קראתי, ולרגע התקשתי להאמין. האם קליין התדרדר עד כדי כך לציניות נערית וארסית שכזו? האם זו רק מעידה רגעית בשטף יכולת ההתבטאות המעולה שלו אל בור הכתיבה בוסרית? האם לקיתי אני בחוסר יכולת לקלוט את המורכבות, או את ההקשר העדין במשפטו האחרון? אולי. בכל מקרה, אני סבור שכך או כך יצא קליין קטן.
מה זה קטן?
ילד.

   אחר כך, כאמור, קינח אורי קליין בביקורת קטלנית, כמעט מכל כיוון, על סרטו של סידר.
זכותו של קליין לכתוב ביקורת, כל ביקורת. וקליין הוא כותב רהוט ומשובח. אבל ביקורת תמיד תישאר האחות הקטנה, הפחות מוצלחת, הנטפלת, של היצירה.

   ראיתי את "הערת שוליים" זמן קצר אחרי שקראתי את הכתבה. בעיניי זהו סרט מופתי, מוקפד ומרתק, אולי לא הסרט הטוב ביותר שיצא בישראל בשנים האחרונות (טובים ממנו: חתונה מאוחרת, ואלס עם באשיר) אבל אני חושב שהוא בהחלט ראוי לזכייה באוסקר.

  שיהיה בהצלחה!