יול 282013
 

המאמר פורסם ב- Ynet תחת השם: "החוק לקבורת ספרים חדשים" בתאריך 27.7.2013 והוא מובא כאן במלואו

כמעט 15,000 מילים נורו אל חלל האוויר לפני כחודש בדיון הטעון של ועדת התרבות של הכנסת בנוגע לחוק להגנת הספרות והסופרים. ועל אף שנאמרו בו לא מעט דברי טעם נעדר ממנו כל דיון אמיתי על מצבו של הסופר; על האפשרות שלו להגיע לקהל רחב ולזכות בתגמול ראוי (או מוטב לומר: בלתי מחפיר) ליצירתו. גופים רבי כוח השתתפו בישיבה; הרשתות הקמעונאיות, מו"לים ומנכ"לים, ח"כים ועורכי דין; כמעט כולם ציינו את חשיבותו של הסופר, ואף אחד מהם לא טרח להעלות ולו רעיון יצירתי אחד להגנה ישירה ואפקטיבית על תמלוגי הסופרים.

למקדמי החוק בהחלט יש כוונות טובות, והסעיף המרכזי בו בא לכאורה להגן על  הסופר באמצעות איסור הנחות על ספר חדש בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור. איסור ההנחות יעלה את מחיר הספר בפועל ולכן גם את התמלוגים לסופר שיעמדו על 8% לכל הפחות. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אף אחד לא יודע לומר עד כמה עלייה זו במחיר הספר תפגע בכמות הספרים שימכרו.

"אל תדאג, כל עוד הספר שלך יופיע במבצעים, יקנו אותו" אמר לי אחד ממנהלי החנויות כשבאתי לבקר את ספרי השני שיצא לאור השנה, "כשהוא יצא מהמבצעים יגמר הסיפור." מיותר לציין שהוא צדק. החוק הנוכחי, בפשטות, מוציא את כל הספרים החדשים מהמבצעים. אילו ספרים יהיו במבצע? ספרים שעברה שנה וחצי מיום צאתם לאור, או קלאסיקות, ישראליות ומתורגמות. אין כל פגם בקידום ספרים ישנים, להיפך, אבל פירוש הדבר הוא קבורה מידית של ספרים וסופרים המנסים לפרוץ באמצעות חשיפה גבוהה ומחיר נוח לצרכן.

ספר חדש, גם אם יצא לאור בהוצאה מכובדת וקיבל ביקורות מצוינות, יזכה לשלושה חודשים של חסד על מדפי חנויות הספרים. לפי הצעת החוק, ספר כזה לעולם לא יגיע למבצעים, ויטבע בין 200 הספרים(!) שיוצאים לאור בישראל מידי חודש (לפי נתוני צומת ספרים לשנת 2013, שהוצגו בדיון).

כתוצאה מכך, למו"לים לא ישתלם לקחת סיכון ולהוציא לאור ספרי איכות של סופרים חדשים; הם ממילא לא ימכרו. מוטב יהיה להם להטיל את מלוא עלות ההפקה על הסופר כפי שקורה היום, באופן פרוע, בהוצאות קטנות רבות. הסופרים הותיקים והמוכרים ישרדו את המהלך; את ספריהם יקנו ללא מבצע ובכל מחיר. עמוס עוז אינו זקוק למבצעים כדי למכור הרבה, אופיר עוז זקוק להן.

אם כך כיצד נוכל לאחוז במקל בשני קצותיו? כיצד נקדם סופרים צעירים ונדאג שיקבלו תשלום נאות על יצירתם? במכתב שהעברתי לשרת התרבות לימור לבנת ביוני 2012, הצעתי לחייב את הרשתות והמו"לים להבטיח תשלום מינימלי של 5 שקלים לסופר (כיום סופר מקבל כ-2 שקלים, ובמקרים רבים גם פחות מכך). מכיוון שהמו"ל צריך להרוויח כדי להמשיך ולהוציא ספרים שהוא מאמין בהם, גם את רווחיו יש לעגן (עליו לשלם לעריכה, להגהה, לעיצוב, לדפוס, להפצה). כיום הרשתות מחייבות את המו"לים למכור להן ספרים בהנחה גדולה. וכמו שאתם בוודאי מנחשים הן שומרות טוב טוב על השמנת.

אם התשלום לסופר יהיה לכל הפחות 5 שקלים (או 8% מעלות מכירת הספר, כפי שמציע החוק) ולמו"ל נאמר 15 שקלים (או אחוז מינימלי כלשהו מעלות מכירת הספר, שהחוק במתכונתו הנוכחית אינו קובע), יוכלו הרשתות, אם משתלם להן, להמשיך להציע את מבצעי הארבע במאה המפורסמים, או להעלות בעצמן את המחירים, ללא כפייה מצד החוק. והרי לכם הגנה אמיתית על הסופרים והספרות.

ואנחנו, כצרכנים, אולי נדע לכבד יותר את פרי יצירתם של סופרים שיגעו שלוש שנים על כתיבת ספר במקביל (אל תטעו) לעבודתם הרגילה. ואולי נשמח לשלם מעט יותר מנסיעה במונית עבור יצירה ספרותית שנקנתה בדם; באלפי שעות של כתיבה ועריכה ומפחי נפש (ואם תרשו לי אנקדוטה אישית גם דקות ארוכות עם האף בתוך המקלדת) ולדעת שהכסף הולך למקום הנכון.

יונ 092012
 

שלום חברים,

שבוע הספר השנה חושף שוב את המצב העגום של שוק הספרים בישראל, שנמצא בשפל, אולי של כל הזמנים.
הייתי בדוכנים בבאר שבע (בחיפה בוטל היריד) היו שם בעיקר ילדים שהסתובבו עם ההורים שלהם ואכלו צמר גפן מתוק. אין לי שום דבר נגד פעילויות לילדים בשבוע הספר, להיפך, אבל מספר הקוראים שהסתובבו בין הדוכנים היו בערך עשירית משנים קודמות.

הרבה אנשים פונים אלי דרך הבלוג בבקשה לעזרה ואני שמח מאוד לעזור. אבל לצערי, אני הרבה פחות אופטימי מפעם.
אולי מעז יצא מתוק, אולי השפל של שוק הספרים (שהנפגעים היחידים שלה הם המו"לים והסופרים, ובעקיפין גם הקוראים) יביא לצמיחה מחודשת של התרבות הזו. אולי באמצעות חוק הסופרים, אולי באמצעות החרם האחרון של סופרים מוכרים על תופעת המבצעים (מספר נכבד של סופרים העבירו דרישה שלא לשים את הספרים שלהם במבצעים).

למי שלא מכיר לעומק את המצב להלן תקציר: יש הרבה כותבים, מעט קוראים, חנויות ספרים פרטיות פושטות את הרגל, והרשתות הגדולות מנצלות את כוח הארבע במאה ומכריחות את המו"לים למכור להן ספרים במחירי רצפה. מה שגורם למו"לים לחזור לסופרים ולומר להם: רוצים להיכנס למבצעים? וותרו על תמלוגים. הסופרים חותמים על הסעיף הזה כי זו הדרך היחידה שלהם להגיע לקוראים. גם ככה התגמולים לספר הם נוראיים; שקל או שניים מקבל הסופר על מכירת כל עותק. מסטיק אי אפשר לקנות עם זה (מוזיקאי או תמלילן אגב, מקבל כעשרה שקלים בכל פעם ששיר שלו מושמע ברדיו).

כשיש ביקוש להוצאת ספרים לאור תמיד יבוא מישהו לתת היצע. או במקרה שלנו לאסוף את הכסף מהעצים. לכן קמות חדשות לבקרים הוצאות קטנות שלא ממש עושות לקטורה רצינית והם בטוחים שיש לספר שלכם פוטנציאל וישמחו מאוד להוציא אותו לאור. כמובן שקודם תיפרדו משלושים עד שישים (זאת לא טעות, לפחות במקרה אחד) אלף שקל תמורת הזכות למשש ספר אמיתי שהוא שלכם ושל העולם, לפחות עד שהוא יעלם מחנויות הספרים ולא בגלל שהוא יהפוך לרב מכר.

אז הנה העצה שלי: אל תתפתו כל כך מהר. אני לא רואה סיבה לשלם כל כך הרבה כסף להוצאה שרק מאתמול היא על המדפים.
אני לא מתכוון שתוותרו על הוצאת הספר שלכם רק כי ההוצאות הגדולות השיבו לכם בשלילה. אני עצמי הוצאתי את הספר הראשון בגוונים. אבל גוונים היא הוצאה ותיקה ומוכרת והם התחלקו איתי בהשקעה על הספר. ידוע לי שכיום התנאים הללו, של השתתפות המחבר במימון הוצאת הספר, הפכו קשים יותר ויקרים יותר לסופר. זה עדיין לא מצדיק לשלם סכומים אסטרונומיים.

לנוחיותכם, עדכנתי את העמוד עם פרטי כל ההוצאות. לא מעט דברים השתנו ותוכלו להתעדכן בפרטים כאן
בקיצור אל תתיאשו, אבל גם אל תתפתו כל כך מהר.

שבוע הספר נעים לכולם, בכל זאת, ותחזרו עם איזה ספר, אני מצאתי שניים מצוינים.

שיהיה שבוע מצויין

אופיר

 

 

יונ 012012
 

הי,

יועצת השרה לימור לבנת ענתה למכתב ששלחתי. הוא מצורף כאן:

תשובת השרה לימור לבנת

לקח לי קצת זמן לענות מפני שלפני כמה ימים לגם הלפטופ שלי מעט מיץ תפוזים ואושפז.

בסופו של דבר נאלצתי למשוך ממנו את המוח ולהשתיל אותו בגוף אחר, צעיר וחסון יותר, מדגם ASUS.

ביום ראשון אני מקבל את אותו בחזרה אבל מפאת חוסר זמן ובעיקר מכיוון שאני חייב להתקדם עם הספר השלישי, הקרבתי את צהרי השישי שלי לצורך כתיבת תגובה לשרה בעקבות חוק הסופרים. הנה היא לפניכם:

 

1.6.12

לכבוד:    שרת התרבות והספורט לימור לבנת
מוריה בר מעוז, יועצת השרה

שלום רב,

תודה על תשובתך מה- 16 למאי.

במכתבך את מביעה חשש שמו"לים לא יוציאו לאור ספרים של סופרים צעירים באם תתקבל הצעתי לתמלוגי מינימום לסופרים. זאת מכיוון שרשתות הספרים ידרשו לשלם סכומים נמוכים בעבור ספרים נבחרים על מנת להכניסם למבצעים. במידה והמו"ל יחויב בתשלום קבוע לסופר, כך נרמז מדבריך, לא תהיה מצידו כל כדאיות כלכלית למכור את הספרים לחנויות ולכן גם תיפגע כדאיות המו"ל להוציא לאור יותר ספרים.
הראייה הזו מהווה את הבסיס להצעת החוק שלך, אשר מקבעת מחירו של ספר חדש בחנויות אך נמנעת מהתערבות בהסכמים שבין רשתות הספרים למו"לים, ומניחה לכוחות השוק לעשות את שלהם.

ומה בדבר משכורת המינימום במשק? המחוקק מתערב כאן ביחסים שבין עובד למעביד, ולכאורה מגביל את כוחות השוק. החוק אומר: אני לא מסכים שמעביד ישלם לעובד משכורת של 5 ₪ לשעה גם אם העובד מסכים לכך.

זה בדיוק מה שאני מציע לעשות עם תעשיית הספרים; המחוקק חייב להבטיח שהעוסקים במלאכה (מו"לים וסופרים) יוכלו לקבל שכר נאות עבור עמלם, ושלא יהיו כפופים לכוחם העצום והבלתי מרוסן של רשתות הספרים שדורשות למשל – וזה סעיף אמיתי לגמרי מתוך הסכמי הוצאה לאור, סעיף שאומת והוצלב מתוך עדותיהם של מספר סופרים ועורכים – שסופר יוותר על כל תשלום במידה והספר שלו יופיע במבצעים; כלומר, בפשטות, מדובר כאן על תמלוגים של 0% ! האם את מודעת למציאות הזו בשטח?
ואגב, הסופרים חותמים על הסעיף הזה. הם חותמים כי אין להם ברירה. הם חייבים שהספר שלהם יופיע במבצעים על מנת להגיע לעיניים קוראות.

תשלום מינימום לסופר ולמו"ל (גם אם מדובר, נאמר, ב- 5 ו- 10 ₪ בהתאמה, תוכלנה הרשתות להציע מבצעים של שלושה או ארבעה ספרים במאה שקלים) יעביר את כאב הראש לרשתות הספרים שתצטרכנה להתגמש ולמתן את המבצעים אותן הן מציעות לקהל הרחב, ותשלום נאות ומוסכם יועבר לבעלי המלאכה החשובים ביותר בתעשיית הספרות.

אמנם אכיפת התשלומים הללו כרוכה בעבודה לא פשוטה מצד משרד התרבות, בהקמת רגולציה מתאימה, ובהתמודדות מול הלובי החזק של רשתות הספרים (אם כי שר התקשורת הוכיח כבר שהדבר אפשרי). אך מדוע בעצם לא לחייב את רשתות הספרים לעבוד בשקיפות? להצהיר בפני הסופר (ולא רק בפני המו"ל) על כמות הספרים שנמכרו מידי חודש או רבעון ועל התשלום המגיע לו?

ניטור המכירות ותשלומי מינימום לכל מכירת ספר אמנם יכבידו על רשתות הספרים, אבל הם גם יאפשרו להן לצאת במבצעים אטרקטיביים ללקוחות, בעוד "הפועלים השחורים" שבתחתית הפירמידה יוכלו לזכות בשכר נאות ושקוף עבור עמלם, ולהמשיך ולהשיט את סירת המפרש הרוחנית של עם הספר.

ממתין לתשובתך
אופיר עוז

 

מאי 182012
 

בכל פעם שאנחנו שומעים שיר ברדיו, מתוגמל היוצר בכ- 10₪ בממוצע
  בכל פעם שאנחנו קונים ספר בחנות, מתוגמל הסופר בכ- 2₪ בממוצע

3.5.2012

לכבוד שרת התרבות והספורט לימור לבנת.

מאת: אופיר עוז

הנדון: עתידי כסופר בישראל

לימור שלום,

בקרוב יצא לאור ספרי השני. כמו רובם המכריע של הסופרים בישראל (למעט בודדים) אינני מתפרנס מכתיבה. אני עובד במשרה מלאה, כפי שעבדו סופרים רבים אחרים במהלך ההיסטוריה. גם אם יתקבל החוק החדש שהנחת על שולחן הממשלה, עדיין יהיה עלי למכור כ-70 עותקים ביום(!) במהלך ארבע השנים הבאות (עד צאתו של ספרי השלישי) על מנת להגיע למשכורת הממוצעת במשק.

למען הסר ספק, לדעתי חוק הסופרים שהנחת על שולחן הממשלה הוא, ככלל, חוק טוב. הוא נלחם בהגמוניה של רשתות הספרים הגדולות המחייבות את המו"לים למכור להן ספרים במחירי רצפה, בתמורה להכנסתם למבצעי הארבע במאה למיניהם. בנוסף, החוק מקבע את מחיר הספר ומבטיח לסופר 8% תמלוגים; כלומר ספר שימכר ב- 50 ש"ח יזכה את הסופר ב- 4 ש"ח. אך במקביל, החוק שלך מונע מספר חדש להיכנס למבצעים בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור.

במילים אחרות, החוק הזה מיטיב עם אותם עשרות בודדות של סופרים מפורסמים וותיקים, שאינם זקוקים לדחיפה ראשונית בדמות המבצעים המפתים בחנויות; הספר שלהם ימכר בכל מקרה, ובכל מחיר.

לדוגמא, אם אני כקורא מבקש להוציא כ- 50 ש"ח על ספר, מוטב שארכוש את ספרו החדש של עמוס עוז ולא אסתכן ברכישת ספרו החדש של אופיר עוז האלמוני.

מטרתי כסופר צעיר המנסה לפרוץ אל התודעה היא להגיע לכמה שיותר קוראים, והדרך לליבם של הקוראים עוברת דרך חנויות הספרים. לשם כך, חייב הספר שלי להשתתף במבצעים, דבר שימנע ממנו במידה ויתקבל החוק במתכונתו הנוכחית.

מובן שאינני רוצה לקבל תגמול עלוב של 2 ש"ח בעבור מכירה של ספרי, כפי שקורה היום. בדיוק את התגמול המחפיר הזה בא החוק שלך לתקן, ובצדק. אבל הפתרון לא חייב להיות כזה שכופה על חנויות הספרים, שהן עסק כלכלי לכל דבר, לוותר על המבצעים שהביאו אותן עד הלום.

הפתרון הוא להבטיח לסופר תשלום מינימום של 5 שקלים בעבור כל עותק שנמכר מספרו (עדיין מדובר, אגב, בחצי מהסכום הממוצע שמקבל יוצר בעבור השמעת שירו ברדיו). במקרה זה תוכלנה חנויות הספרים להציע לקהל הקוראים ספרים במחיר מוזל, נפח המכירות הגבוה ישמר, ולסופר יובטח תגמול סביר (אם כי צנוע למדי) בעבור מכירתה של היצירה שעליה עבד במשך שנים.

מה דעתך?

בכבוד רב
אופיר עוז