יונ 012013
 

הי חברים,

שלושה חודשים עברו מאז יצא לאור שם של התחלה חודשים בהם עסקתי בעיקר בשיווק הספר, אמנם עדיין שבוע הספר לפניי, אבל האחד ביוני הוא הזדמנות מצוינת להתחיל (הפעם ברצינות) את הכתיבה של ספרי השלישי.

איך מתחילים? בהנחה שכבר יש רעיון ומבנה העלילה ברור לנו בקווים כללים.

ישנם מספר ספרים ורעיונות שעזרו לי בגיבוש תכנית העבודה. והנה הם:

1. דרך האמן מאת ג'וליה קמרון – העצות המרכזיות של הספר דרך האומן הם כתיבה של דפי בוקר ויציאה ל"פסקי זמן". אני יכול להעיד שהם בהחלט סייעו לי, אם כי, כיום אינני מתמיד בכתיבת דפי בוקר מכיוון שאני מעדיף לנצל את הזמן לדברים אחרים. לא אפרט כאן יותר מידי את הרעיונות המועלים בספר הזה, אם תרצו השיגו אותו וקראו, להזיק הוא לא יכול.

2. הסוד – כל כך הרבה דיסאינפורמציה ווריאציות שונות ישנם על הרעיון של הסוד או מחשבה יוצרת מציאות, שלאדם שאיננו מכיר את הרעיון קשה מאוד להתחבר אליו. אני רק יכול לומר שאני מזהה אלמנטים זהים אצל הרבה מאוד אנשים שמספרים שמחשבה חיובית \ כיוון הרגשות \ שימוש בדימיון, עוזרים להם להשיג את מטרותיהם. אני יכול להעיד שזה עוזר גם לי, מעל לכל ספק. שוב, אינני יכול לפרוט כאן את כל התורה. מה גם שכל אדם לומר ומבין אותה אחרת. אני רק אשתף כאן את "לוח השאיפות" שלי, שנמצא כל הזמן מול עיניי כשאני עובד. ממליץ לכולם להתקין לוח שאיפות כזה וללמוד כיצד להשתמש בו.

לוח השאיפות

 

3. סיפור מאת רוברט מקי – כאן באמת אין לכם ברירה אלא לקרוא את הספר החשוב הזה. הוא לא עושה קסמים ולא כל דבר שתקראו בו יתאים גם ליצירה שלכם, אבל הוא יעזור לכם להבין דברים מהותיים בכתיבה ואולי יגרום לכם להבין למה סיפור כלשהו שלכם נגע או לא הצליח לגעת בקוראים.

אז מה אני עושה כשאני מתחיל לכתוב?

1. קודם כל צופה שוב בהרצאה מעולה של אליזבת גילברט ב- TED. הנה קישור לפוסט שלי בנושא.

2. בונה מתאר צעדים מלא לפי המלצתו של רוברט מקי ב"סיפור". הכוונה היא לסינופסיס של כל הסיפור, גם אם מדובר ברומן עב כרס ניתן לספר אותו בעמוד עד שלושה עמודים. הסיפור חייב לעבוד גם כאן, אם הוא לא עובד בעמוד אחד, איך הוא יעבור בשלוש מאות עמודים? תנו לאנשים לקרוא אותו, בקשו מהם הערות, כך תוכלו לעלות על בעיות מהותיות בסיפור לפני שאתם משקיעים כל כך הרבה זמן בכתיבתו.

3. מגדיר לעצמי אילו שעות ביום נוחות לי בכתיבה והיכן. את "שם של התחלה" כתבתי ברכבת בדרך לעבודה ובחזרה ממנה. זה לא היה כמו לכתוב בוילה על שפת האגם אבל הייתי מנותק מכל הפרעה ובדרך כלל חמישים הדקות הללו (פעמים ביום) היו אפקטיביות מאוד. בנוסף הייתי כותב בלילות, במקום להירקב מול הטלוויזיה. הגדירו לעצמכם מתי והיכן נוח לכם לכתוב. בבוקר? בלילה? על שולחן בבית או בבתי קפה (אישית, לא ממליץ, הפיתויים חזקים מידי)? והכי חשוב – התמידו בכך! כיתבו כל יום, גם אם מזדמנת לכם  רק רבע שעה.
אני מכין טבלה גדולה לפי חודשים כאשר כל יום אני מגדיר מה ברצוני לכתוב היום, כמה זמן כתבתי, והאם השגתי את מטרת היום. מטרתי היא להגיע לשעתיים של כתיבה ביום, לא כולל שישי שבת. בשישי שבת לפעמים אנחנו נוסעים אז אני לא מתחייב. אבל סופי השבוע יכולים להיות מנוצלים להשלמת שעות שלא הספקתי לכתוב במהלך השבוע. החל מחודש יוני אדווח לכם כאן כיצד אני מתקדם וכמה שעות הצלחתי לכתוב בכל יום.

אם יש לכם שאלות כיתבו אותם כאן למטה, מבטיח לענות על כולן.

בהצלחה לי ולכולם!
שבוע הספר נעים, תחזרו עם איזה ספר הביתה…

אופיר

 

אוג 252012
 
  1. לחכות
    "אני אתחיל לכתוב כשאגמור את הלימודים, כשאשתחרר מהצבא, כשאגמור את התואר, כשארוויח מספיק כסף, כשהילד ילך לגן, כשהילד ילך לצבא, כשאצא לפנסיה."
    תירוצים למה עכשיו זה לא הזמן יש בלי סוף. אבל הזמן להתחיל לכתוב תמיד יהיה "עכשיו".
    קרוב רחוק שלי התחיל לאחרונה לכתוב את הספר שמסתובב לו בראש כבר שנתיים. הוא מתמודד עם אותם דברים שכולנו מכירים: התרגשות, היתקעות, התעלות נפש, מחסומי כתיבה, תהיות סביב ההספק. "חבל שלא התחלתי לפני שנתיים" הוא אומר, "כשהחלטתי שיום אחד אכתוב ספר."

  2. לחכות
    לחכות שתבוא המוזה. כל מי שבאמת כותב יודע: מוזה לא באה, צריך להביא אותה. יושבים חצי שעה בלי לכתוב מילה ואז היא באה. לדעתי, כשאנשים אומרים "מוזה" הם מתכוונים לאותו ניצוץ, לרגע שבו עולה הרעיון, ההשראה, התובנה. אם היינו כותבים אך ורק "כשבאה לנו המוזה" היינו מספקים למלא עמוד אחד, לא ערוך, בחודש. מה גם שהמוזה באה לנו הרבה פעמים כשאנחנו מתקלחים, נוהגים ברכב, ויודעי דבר טוענים שבית הכיסא מביא מוזות לא נורמליות. מה לעשות כשבדיוק אז הלפטופ או הפנקס לא איתנו? הרי כשנצא כבר תחלוף המוזה.
    אז מה עושים? כותבים כל יום, במקום מסויים ובשעה מסויימת, שאנחנו בוחרים. גם אם מדובר בחצי שעה. כתיבה יכולה להיות קסומה, אבל היא לא קסם בעצמה כפי שרבים חושבים. המשמעת חשובה, מה לעשות, יותר מההשראה.

  3. להתאהב
    להתאהב במה שכותבים. המינגווי אמר: הטיוטא הראשונה של כל דבר היא זבל. אבל אין פה סופר אחד, ואני ביניהם, שלא התאהב בדבר הראשון שהוא כתב מאז ומעולם. זה נהדר כשמתאהבים. אבל כמו שסופר אחר אמר פעם: "ההברקה של היום היא חומר הגלם של מחר".

  4. להתייאש
    חבר שלי (אגב, כולם אמיתיים, אני לא ממציא אותם, רבים פונים אלי בגלל הבלוג ומספרים לי על חוויית הכתיבה שלהם, אבל אני בטוח שגם אתם מכירים אנשים אחרים שכותבים או שחולמים לכתוב) גנז את הטיוטא הראשונה שלו כי חבר שלו אמר לו שסופר גדול הוא לא יהיה. חוץ מזה שאותו חבר של חבר הוא בעיניי לא חכם גדול, אני גם די בטוח שהזריקה הראשונה של מייקל ג'ורדן הלכה החוצה ושרוג'ר פדרר הפסיד במשחק הטניס הראשון שלו לאיזה נער שהיה גדול ממנו בכמה שנים. אבל אני יכול להבטיח לכם את אחד מהשניים: או שהיה להם מורה או מושא לחיקוי שדחף אותם והאמין בהם, או שהם השכילו לא להקשיב לכל החכמים שאמרו להם שאין להם כישרון ועדיף שילכו ללמוד עריכת דין.

  5. למהר
    למהר להוציא מהמגירה. פול אוסטר הוציא את הטרילוגיה הניו-יורקית כשהיה בן ארבעים. לפני כן הוציא רק ספר אחד, תחת שם בדוי, והצהיר שהוא כתב אותו כי היה צריך כסף (מצחיק לומר את זה היום), ולא היה גאה בו במיוחד.
    אמיר גוטפרוינד הוצא את ספר הביכורים (המונומנטלי לטעמי) שלו "שואה שלנו" כשהיה בן שלושים ושבע. זה לא אומר שאמיר ופול התחילו לכתוב מאוחר. הם כתבו כל החיים, אבל ההבשלה שלהם לפני היציאה אל האור הייתה הכרחית. אין כל סיבה שלא להוציא את הספר הראשון שלכם אם אתם באמת מאמינים בו, אבל אם זו הגרסא הראשונה או השנייה שלו, או שלקח לכם חצי שנה לכתוב אותו ואיזושהי הוצאה התקשרה אליכם שלושה ימים אחרי ששלחתם לה את כתב היד ואמרה שהיא תשמח להוציא אותו לאור תמורת כמה עשרות אלפי שקלים ואפילו ללא עריכה רצינית, אנא מכם, העבירו אותה לספאם, וחזרו לקרוא את הבלוג הזה מההתחלה.

  6. למהר
    בחור נחמד ממקום העבודה שלי הוציא עכשיו ספר אחרי ארבע שנים של עבודה. הספר יצא בהוצאת גוונים. אבל כשבוע אחרי שהוא סגר איתם התקשרו אליו מהוצאת ידיעות ספרים, ואחר כך התקשרו אפילו מכתר. "נלמד לפעם הבאה" הוא אומר לי בחיוך שאין בו טיפת מרירות, ודומה שאני מרגיש יותר רע ממנו בנושא הזה.

  7. לנוח
    על זרי הדפנה. כשאתם כבר מוציאים לאור את הספר הראשון (או השני או החמישי), העבודה שלכם הופכת לכפולה; גם לשווק את הספר הראשון וגם לכתוב את הספר הבא. אני לא ממליץ לכם לשחק את הכותב המעונה, שלא איכפת לו מהמכירות ורוצה שרק יעזבו אותו כדי שיוכל להמשיך לכתוב את ספריו המעונים. התפוצה של הספר שלכם והתגובות שתקבלו עליו מקוראים, מבקרים, ועורכים, הם חיוניים עבור המשך קריירת הכתיבה שלכם, במיוחד היום. אנחנו לא בשנות השישים ואף אחד מאיתנו לא פנחס שדה (למרות שבסתר ליבי, גם אני הייתי רוצה להיות נווד, עני, גאון, שיושב וכותב בכוך הקטן שלו לאור עששית, ומידי פעם נשים יפהפיות באות אליו והוא לעיתים שוכב אותן ולעיתים מסרב בנימוס, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).
יול 172011
 

הפעם החלטתי לעלות פוסט שכל כולו אמרות של סופרים ולא רק של סופרים.
המשותף לכולם הוא שכולם מתארים נאמנה את תהליך הכתיבה, את הקשיים, ואת הדרך להתגבר עליהם.

תהנו!

"כל ההתחלות קשות, אך קשה מהן היא ההתמדה"
ח"נ ביאליק

"כישלון הוא הצלחה, אם לומדים ממנו"
מלקולם פורבס

"המקום היחיד בו הצלחה קודמת לעבודה הוא המילון"
וידאל סאסון

"כישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך חכמה יותר"
הנרי פורד

"רצון אינו מספיק – יש הוציאו אל הפועל"
גיתה

"המגבלה היחידה שלנו לבניית המחר הריהם הספקות של היום"
פרנקלין רוזוולט

"הטעות הגדולה ביותר שלנו עשויה להיות החשש שלנו לטעות"
אלברט הוברט

"התענוג הגדול בחיים הוא לבצע את אשר אנשים טוענים שאינך יכול לבצע"
וולטר גאגהוט

"סל הניירות הוא ידידו הטוב ביותר של הסופר"
יצחק בשביס זינגר

"האדם הוא בר חלוף; האמנות היא בת אלמוות"
היפוקרטס

"התכונה החשובה ביותר לסופר היא סבלנות"
יוכי ברנדס

"אל תתייחס לדברי המבקרים. הרי מעולם לא הוקמה אנדרטה לזכרו של שום מבקר"
יאן סיבליוס

"מוטב לכתוב לעצמך ולאבד את קהל הקוראים מאשר לכתוב לקהל הקוראים – ולאבד את עצמך"
סיריל קונלי

"הייתי כותב גם אם הייתי מקבל את קנס ישראל"
עמוס עוז

"מעולם לא השליתי את עצמי שאוכל להתפרנס מכתיבה"
פול אוסטר

"אמן ביצירתו משול לאלוהים בורא עולם: בלתי נראה ועם זאת כל יכול; מורגש בכל מקום אך בלתי נראה בשום מקום"
גוסטב פלובר

"אמנות אינה מביעה דבר, אלא את עצמה בלבד"
אוסקר ווילד

"הטיוטא הראשונה של כל דבר היא זבל"
ארנסט המיגווי

כתוב 2000 עמודים, הוצא לאור 200*
‎‎לואי פרדינן סלין (*הציטוט הוא ברוח הדברים ואיננו מדויק)

"ההברקה של היום היא חומר הגלם של מחר"
אופיר עוז

המקבילה העתיקה של כפתור Delete - הכפתור החשוב ביותר במקלדת של סופר

מכירים עוד אמרות מתאימות?

הוסיפו אותן כאן!

 

פבר 082011
 

קודם כל מזל טוב.

עשית צעד ענק לקראת ההוצאה לאור של הספר שלך.

אבל הצעד הענק הזה הוא עדיין צעד ראשון בדרך הארוכה של העריכה.

האינסטינקט הראשון שלנו, עם סיום הגירסה הראשונה הוא לשלוח את הספר כמה שיותר מהר להוצאות הספרים; אנחנו כבר משתוקקים לראות את הספר על המדפים.

הרצון הזה מובן וטבעי – אבל אסור לנו לעשות את זה בשלב זה.

ממילא, לכל המוקדם, הספר שלכם יהיה על המדפים בתוך כחצי שנה עד שנה. אין מה למהר.

מיצאו 3-4  חברים או מכרים שקוראים הרבה ושיש להם גישה לנושא של ביקורת וספרות עברית או שירה. רצוי גברים ונשים בגיליאים שונים.

הם יהיו הקוראים הביקורתיים שלכם.

(למה שלושה או ארבעה ולא יותר? יותר מידי קוראים ירעיפו עליכם המון מידע, דבר שיסיט אתכם מהפוקוס, ממילא הערות רבות יחזרו על עצמם.)

הבטיחו שאם אתם נותנים את הכתב היד לחברים, שאלו חברים שלא יתביישו לתת ביקורת קשה אלא יטביעו אותה בשבחים על עצם כתיבת הספר.

כאן בדיוק מגיעה האקסיומה:

ככל שתקבלו ביקורות קוטלות יותר כך מצבכם יהיה טוב יותר

אין ספר אחד בעולם שהגירסה הראשונה שלו הייתה מושלמת.

גם סופרים מפורסמים וותיקים עובדים פרק זמן ממושך מול עורך של ההוצאה בה הם מוציאים את הספר לאור. והרבה דברים בכתב היד המקורי עוברים עריכה.

בנוסף, כולנו סופרים מתחילים – עלינו להאבק על עצם הקבלה של כתב היד שלנו בהוצאות הספרים. לכן חשוב שכתב היד שנשלח יהיה במצב אופטימלי.

ביקורות קוטלות (כמובן במידה והן ביקורות בונות) יביאו אתכם לחזור לספר ולעבוד עליו שוב; לתקן ולשפר אותו מהשורש – ולצאת עם פנינה מלוטשת הרבה יותר.

אני אישית חייב הרבה מאוד לקורא ביקורתי אחד נאמן, שקוטל אותי בקביעות – אני משתמש במילה קוטל, אבל מדובר בביקורת יסודית ומנומקת, שבסופו של דבר אני מבין ומסכים איתה – עם כל סיפור או רומן שאני מגיש לו.

אז מה עושים?

  1. הדפיסו את העותק שלכם ותנו לקוראים שלכם, היפגשו איתם, תנו להם את הספר ביד ובקשו מהם ביקורת בונה ועניינית, על ניסוחים בעייתייים כמו על התרשמות כללית. בנוסף, רצוי לבקש מהם לסיים את הקריאה בפרק זמן מסויים, נאמר חודש.
  2. עזבו את הספר! שכחו ממנו! לכו לקרוא איזה ספר טוב.
  3. כשהקוראים הביקורתיים שלכם יסיימו את הקריאה היפגשו שוב ושמעו מהם פנים מול פנים את מה שיש להם להגיד. כיתבו את הערותיהם על עותק נוסף שתדפיסו (קוראים ביקורתיים לא תמיד כותבים הכל על העותק שנתתם להם ובשיחה נזכרים בדברים נוספים; כיתבו הכל! הדברים ישמשו אתכם בהמשך, מה גם שכתב היד שלכם יהיה ברור וקריא יותר לשימושכם מאוחר יותר).
  4. תנו לעצמכם יום אחד להיות בדיכאון – ואז חיזרו לספר ועברו עליו שוב!

ברוכים הבאים: אתם בפתח מסע השיכתוב של הגירסה השנייה (אל דאגה יהיו עוד; הזינוק הגדול ביותר באיכות כתב היד שלי התרחש במעבר בין הגירסה השלישית לרביעית. והרביעית – היא זו שנשלחה להוצאות).