פבר 062013
 

לפני שנתיים – תוך כדי שליחת הגרסא השלישית של הספר שלי להוצאות הספרים – פתחתי את הבלוג. לא תיארתי לי שייקח יותר משנתיים עד שהספר יגיע לחנויות. אבל ככה זה תמיד; כשאני ניגש למלאכת כתיבה כלשהי (בין אם מדובר ברומן ובין אם מדובר בסיפור קצר) השלמתה לוקחת פי שלוש מהזמן שהערכתי מלכתחילה. גם הפעם.

הספר שלי ייצא לאור בהוצאת "פרדס" הקטנה אך האיכותית (כך טוענים יודעי חן). מה שמדהים הוא שלמרות שאני מנסה לעזור כאן לכותבים ולעדכן את הקוראים בהוצאות השונות; כיצד מוטב להתנהל מולן, ולמי מהן לשלוח, בעצמי לא ציינתי את פרדס בין ההוצאות ברשימה הארוכה כאן (שצברה כבר 112 תגובות!) ולא לקחתי אותה בחשבון.

את ההמלצה על ההוצאה קיבלתי ממבקרת הספרות ד"ר סיגל נאור פרלמן עימה נפגשתי לאחר ההרצאה המצוינת שלה על כתיבתן של אורלי קסטל בלום ורונית מטלון. ניגשתי אליה ושוחחנו מעט. תוך כדי חילופי הדברים גילינו שבעבר התקיימה ביניינו תכתובת קצרה (סיגל ניהלה את כתב העת "מטעם" שנסגר בדיוק כשהתכוונה לפרסם שם סיפור שלי), ובסופו של דבר לא רק שהמליצה לי על פרדס, אלא גם קראה חלקים גדולים מהספר וכתבה את אחת מהביקורות שתופיע על הכריכה האחורית של הספר שייצא לאור בעוד כשבועיים. זה גם המקום להודות לה, שוב, מקרב לב.

ויש גם מוסר השכל; עלינו להיות פתוחים כל הזמן לרעיונות חדשים, לקשרים עם אנשים, לעצות, להמלצות, בהוצאה לאור ובחיים בכלל. עלינו לשמור על אוזניים קרויות; לא לבטל אף אופציה לפני שנתנו לה צ'אנס מתאים. עלינו להקשיב לכולם, ברצינות, בפתיחות, אבל בסופו של דבר להקשיב רק לעצמנו. כי הקול הפנימי שלנו יודע הכי טוב.

כרגע הספר גמור אחרי פינג פונג מתיש על ניסוחיי הכריכה האחורית ועיצוב העטיפה (יצא מדהים!). הוא יוצא מחר להדפסה ראשונה של עותק אחד, ואם הכל יהיה בסדר, גם למהדורה הראשונה המלאה. מבטיח לעדכן ממש עוד רגע.

בקרוב מבטיח פוסט על דרך החתחתים שלי בדרך מהמגירה למערה (מי שלא מבין מה המערה קשורה כדאי לקרוא את הפוסט הראשון) הכוללת תשובה חיובית עקרונית מהוצאה גדולה וותיקה, שחזרה בה, קינון על תעשיית הספרים בישראל, מחמאות מעורכות ראשיות של ההוצאות הגדולות ביותר, ושלוש אופציות אחרונות, מהן נבחרה פרדס.

נתראה בקרוב
אופיר

פבר 082011
 

קודם כל מזל טוב.

עשית צעד ענק לקראת ההוצאה לאור של הספר שלך.

אבל הצעד הענק הזה הוא עדיין צעד ראשון בדרך הארוכה של העריכה.

האינסטינקט הראשון שלנו, עם סיום הגירסה הראשונה הוא לשלוח את הספר כמה שיותר מהר להוצאות הספרים; אנחנו כבר משתוקקים לראות את הספר על המדפים.

הרצון הזה מובן וטבעי – אבל אסור לנו לעשות את זה בשלב זה.

ממילא, לכל המוקדם, הספר שלכם יהיה על המדפים בתוך כחצי שנה עד שנה. אין מה למהר.

מיצאו 3-4  חברים או מכרים שקוראים הרבה ושיש להם גישה לנושא של ביקורת וספרות עברית או שירה. רצוי גברים ונשים בגיליאים שונים.

הם יהיו הקוראים הביקורתיים שלכם.

(למה שלושה או ארבעה ולא יותר? יותר מידי קוראים ירעיפו עליכם המון מידע, דבר שיסיט אתכם מהפוקוס, ממילא הערות רבות יחזרו על עצמם.)

הבטיחו שאם אתם נותנים את הכתב היד לחברים, שאלו חברים שלא יתביישו לתת ביקורת קשה אלא יטביעו אותה בשבחים על עצם כתיבת הספר.

כאן בדיוק מגיעה האקסיומה:

ככל שתקבלו ביקורות קוטלות יותר כך מצבכם יהיה טוב יותר

אין ספר אחד בעולם שהגירסה הראשונה שלו הייתה מושלמת.

גם סופרים מפורסמים וותיקים עובדים פרק זמן ממושך מול עורך של ההוצאה בה הם מוציאים את הספר לאור. והרבה דברים בכתב היד המקורי עוברים עריכה.

בנוסף, כולנו סופרים מתחילים – עלינו להאבק על עצם הקבלה של כתב היד שלנו בהוצאות הספרים. לכן חשוב שכתב היד שנשלח יהיה במצב אופטימלי.

ביקורות קוטלות (כמובן במידה והן ביקורות בונות) יביאו אתכם לחזור לספר ולעבוד עליו שוב; לתקן ולשפר אותו מהשורש – ולצאת עם פנינה מלוטשת הרבה יותר.

אני אישית חייב הרבה מאוד לקורא ביקורתי אחד נאמן, שקוטל אותי בקביעות – אני משתמש במילה קוטל, אבל מדובר בביקורת יסודית ומנומקת, שבסופו של דבר אני מבין ומסכים איתה – עם כל סיפור או רומן שאני מגיש לו.

אז מה עושים?

  1. הדפיסו את העותק שלכם ותנו לקוראים שלכם, היפגשו איתם, תנו להם את הספר ביד ובקשו מהם ביקורת בונה ועניינית, על ניסוחים בעייתייים כמו על התרשמות כללית. בנוסף, רצוי לבקש מהם לסיים את הקריאה בפרק זמן מסויים, נאמר חודש.
  2. עזבו את הספר! שכחו ממנו! לכו לקרוא איזה ספר טוב.
  3. כשהקוראים הביקורתיים שלכם יסיימו את הקריאה היפגשו שוב ושמעו מהם פנים מול פנים את מה שיש להם להגיד. כיתבו את הערותיהם על עותק נוסף שתדפיסו (קוראים ביקורתיים לא תמיד כותבים הכל על העותק שנתתם להם ובשיחה נזכרים בדברים נוספים; כיתבו הכל! הדברים ישמשו אתכם בהמשך, מה גם שכתב היד שלכם יהיה ברור וקריא יותר לשימושכם מאוחר יותר).
  4. תנו לעצמכם יום אחד להיות בדיכאון – ואז חיזרו לספר ועברו עליו שוב!

ברוכים הבאים: אתם בפתח מסע השיכתוב של הגירסה השנייה (אל דאגה יהיו עוד; הזינוק הגדול ביותר באיכות כתב היד שלי התרחש במעבר בין הגירסה השלישית לרביעית. והרביעית – היא זו שנשלחה להוצאות).