יונ 292012
 

   אדוני ראש הממשלה אנחנו עושים מעשה מכוער, מעשה קיצוני, מעשה שפוגע בנו, וחשוב מכך: מעשה שפוגע בביטחון ישראל. אבל רק כך נוכל להציל את המדינה.
באוגוסט הקרוב נתייצב כולנו בלשכת גיוס ונבקש פטור משירות. אנחנו לא נקבל את הפטור הזה ונסרב לעלות על האוטובוסים. תתרחש שם מהומה לא קטנה, יגיעו כמה קצינים וינסו לדבר אל ליבנו; הם ישדלו אותנו, ולאחר מכן יאיימו עלינו. לבסוף תגיע ניידת של שירות בתי הסוהר ותיקח אותנו לכלא. אנחנו נלבש מדי אסיר וניכנס לתאים שלנו לתקופה ארוכה. באותו זמן הצעירים החרדים בני גילנו ימשיכו לעסוק באומנות שלהם; הם יקבלו, לשם כך, מימון מלא מהמדינה.
אבל גם אנחנו אומנים, אדוני ראש הממשלה; יש בינינו פסנתרן, ומשורר, ושחקן תאטרון; יש בינינו מתעמלת שמתאמנת לקראת האולימפיאדה הקרובה; יש בינינו שחמטאי שזכה באליפות העולם לגילאי שש עשרה; ויש בינינו מתמטיקאי שמסיים בימים אלה תואר ראשון. אלו הן האומנויות שלנו, אבל בעיני המדינה אלו אינן אומנויות שיש לתמוך בהן או לטפח אותן.
יש בינינו גם שמיניסטים שאינם עוסקים באומנות כלשהי; צעירים מכל רחבי הארץ ומכל גווני הקשת הפוליטית; המשותף לכולנו הוא שנמאס לנו משילטון הדת במדינה; נמאס לנו מהסילוף הגס והבוטה כל כך של ערך השיוויון, נמאס לנו מגלגול העיניים שלך ושל חבריך.
אולי לא תאמין, אבל כל אחד ואחד מאיתנו רוצה באמת ובתמים לתרום למדינה, בשירות צבאי או בכל שירות אחר שיטיב עמה, אבל אנחנו דורשים לעשות זאת לצד אחינו החרדים, ולצד בני דודנו הערבים.
בוודאי תאמר שאנחנו אנרכיסטים, פופוליסטים, גיס חמישי; תטען שאנחנו לא ראויים להתייחסות, שדרך המחאה שלנו לא לגיטימית. ואולי באמת היא איננה לגיטימית, אבל אנחנו לא מתכוונים להקים מאהל מול ביתך ולאסוף חתימות, הדרך הזו נכשלה יותר מפעם אחת, הפעם אנחנו מתכוונים לכפות עליך את השינוי; אמנם כרגע אנחנו מונים רק כמה מאות שמיניסטים, אבל מידי יום מצטרפים אלינו עשרות רבות של צעירים וגם כמות הולכת וגדלה של חיילי מילואים. כשהמאות יהפכו לאלפים ולעשרות אלפים, לא תישאר בידך ברירה אלא להשוות, בהליך בזק, את תנאי השירות של כל אזרחי המדינה.

   אתה תצליח להעביר את החוק הזה אדוני ראש הממשלה, כי כמו שבוודאי גם אתה יודע: אין לא יכול, יש לא רוצה.

   בכבוד רב,
שמיניסטים לפני גיוס

פבר 172012
 

המאמר על פופוליזם ואהבה התפרסם בכלכליסט תחת הכותרת "פופוליסט כותב לביבי" בתאריך 4.8.2011 והוא מובא כאן במלואו:

ברכותיי אדוני ראש הממשלה; אתמול כינית 90% מהעם שלך פופוליסטים. את חיילי המילואים שמגינים על גבולות ישראל כינית פופוליסטים, את הסטודנטים שבעתיד הלא רחוק יחזיקו את חוסנה הכלכלי של ישראל כינית פופוליסטים, רואי חשבון, עורכי דין, רופאים, כבאים, רפתנים, מורים, אימהות שלא יוצאות לעבודה כי משכורתן נמוכה מתשלומי הגן לילדיהן כינית פופוליסטים, את מרבית ממצביעיך כינית פופוליסטים, את אנשי הפריפריה, בבאר שבע, באשדוד בקריית שמונה, בנצרת, כינית פופוליסטים. גם את אנשי המאהל בתקוע כינית פופוליסטים.

מוזר, אומרים עליך שאתה גאון תקשורתי, האם לקרוא לעם שלך פופוליסט זה מהלך תקשורתי נכון? האם להניח לחברי סיעתך להשתלח בעם שלך, להמעיט ממצוקותיו, ללגלג על צעקתו, זה מהלך תקשורתי נכון?

אולי אתה חושב, כפי שטען מנכ"ל משרד האוצר לשעבר שמואל סלבין, שההפגנות "יעלמו עם הגשם הראשון", שהמחאה תתפוגג. בינתיים תצא הכנסת לפגרה, אתה תתעסק עם ענייני ספטמבר הדחופים, ושוכני האוהלים יחזרו לדירות שלהם, או מוטב לומר לכוכים שלהם.

אבל המחאה הזו לא תתפוגג עם הגשם הראשון, היא לא תיעלם, כי לאנשים כבר אין מה להפסיד.

חבר שלי הוא בעל ואבא לשני ילדים. הוא עוסק במקצוע חופשי נחשק ומרוויח יפה, אבל כל חודש הוא מתחיל עם 15,000 אלף שקל מינוס בבנק.

לא, הוא לא חובב סיגרים, ולא נסיעות לחו"ל או מכוניות יוקרה. בוא נחבר ביחד את הפאזל; משכנתא 4,500 שקל, גנים לילדים 5,500 שקל, ארנונה, ועד בית, אוכל, אוכל לתינוקות, חיתולים, דלק לשתי מכוניות (לא לטיולים ביבי, אני מתכוון לדלק כדי להגיע לעבודה בבוקר ולחזור בערב, או כדי להגיע לרכבת שתיקח אותך לעבודה). סך הכל, כל חלקי הפאזל: 15,000 שקל.

"למה קניתם דירה?" שאלתי אותו, "כמעט כל כלכלן יגיד לך שעדיף לשכור עד שתשיג לפחות מחצית מסכום הדירה?"

"גרנו בשכירות תקופה ארוכה" הוא השיב, "אבל בכל שנה העלה בעל הדירה את השכירות ב-1,000 שקלים נוספים, נראה אותך מטלטל את המשפחה שלך כל שנה ממקום למקום".

תסביר לי בבקשה אדוני ראש הממשלה, מה יעשה זוג הורים שכל אחד מהם מרוויח את המשכורת הממוצעת במשק (והרוב, הרי, מרוויחים פחות)? כמה נשאר להם בנטו? בוא אני אעזור לך בחישוב: 15,000 שקל – זהו בדיוק הסכום שמכסה את צרכי הקיום הבסיסיים ביותר של משפחה בישראל.

האם אתה היית מנהל ככה את תקציב המדינה?

אז למה אתה כופה על אזרחי המדינה לנהל ככה את משק הבית שלהם?

החבר שלי לא יצא לרחוב ולא ביקר באף מאהל; הוא לא היה בצעדת ה- 150,000 במוצ"ש כי לא היה לו בייביסיטר בשביל הילדים. אני הייתי שם בשבילו. אני ואנחנו. ואנחנו נהיה כאן כמה שצריך. הניסיונות שלך ושל חברי סיעתך לפלג בינינו לא צולחים, כי אנחנו מאוחדים מידי, כי אנחנו צודקים מידי. וגשם, אמיתי או מטאפורי, לא מפריע לנו להמשיך, כי משינה באוהל בשדרות רוטשילד של אמצע הקיץ, אתה יוצא רטוב יותר מאשר מעמידה תחת הגשם. והזיעה שאנחנו נותנים פה, אמיתית או מטאפורית, לא מפריעה לנו להמשיך במאבק, כי על הפרק עומד משהו הרבה יותר גדול ומשמעותי; כי זו באמת מהפיכה של אהבה, של תרבות דיבור ושיח, של ערבות הדדית וקבלת האחר, של שותפות אמיתית, של חמלה ושל נתינה.

ביבי, אתה יכול להיות גאה בעם שלך.