adminofir

אפר 262013
 

בחודש האחרון עברתי בארבעים(!) חנויות של צומת ספרים – חצי ממספר החנויות בארץ. זו הייתה חוויה נעימה ומרתקת; רוב המוכרים ומנהלי החנויות פרגנו מאוד, הם קיבלו בשמחה את עותק הקריאה ואת הקומוניקט שהכנתי, וחלקם אף דאגו לקדם את מיקום הספר בחנות, למרות שברובן הוא כבר הופיע בשולחנות המרכזיים. יצאתי בהרגשה שאני מצליח להפיץ את הבשורה, לפחות בדרכי הצנועה.

בסוף המסע עברו לי במוח שתי תובנות:

  1. זו מלחמה אבודה
  2. אין ברירה אלא להילחם אותה

הסיכוי שמנהלי החנויות והמוכרים בחנות באמת ייקחו את הספר הביתה ויקראו אותו, ואז יחזרו וימליצו עליו לקוראים הוא די נמוך, ובוודאי שלא יבחרו בו להיות "המלצת הצוות" השמורה בדרך כלל לספרים שבבעלות הרשת.

אבל זו עבודה שחייבים לעשות כדי להגיע למודעות, כדי להגיע לקוראים, גם אם הם מוכרים בחנויות. והרי זו המטרה שלי, לא כספית, כך אני שולח את לחמי בכל הכיוונים, זורע זרעים בכל השדות. בתקווה שאחד מהם אולי ינבוט.

ובינתיים כבר יש לי מספרים מהחודש הראשון לשיווק הספר:

  • שם של התחלה נמכר ב- 130 בשבוע האחרון של מרץ והראשון שלו על המדפים (המידע שאני מקבל הוא לפי רבעונים) או כמו שאמר לי מנהל אחת החנויות: "הוא במבצע. הוא בשולחנות המרכזים. כל עוד זה המצב הוא ימשיך להימכר, אין לך מה לדאוג".
  • רוב המוכרים שהתקשרתי אליהם אחרי שלושה שבועות אין מושג איפה עותק הקריאה שנתתי להם (מדובר בעשרות חנויות), אבל בשני מקרים נאמר לי שמישהו מהם אהב את הספר וממליץ עליו לקוראים.
  • בחנויות בהם נמכר הספר טוב, מנהלי החנויות מזמינים יותר עותקים ודואגים למיקום טוב; ראו דוגמא בסניף צומת ספרים בגרנד קניון, חיפה: לא פחות מ-12 עותקים הוזמנו ושם של התחלה נמצא שם בשורה הראשונה, ממש בכניסה לחנות.
שם של התחלה בגרנד קניון, חיפה

שם של התחלה בגרנד קניון, חיפה

אז אם גם אתם בקרוב מוציאים ספר לאור ומודאגים מהמכירות, אלה הדברים שאני ממליץ לעשות:

  1. לפני סגירת החוזה להתעקש לקבל כמה שיותר עותקים שיועברו למחבר בחינם, אתם תזדקקו להם, אם למכירה, ואם לקידום מכירות, לפרסים או למלגות.
  2. לא להתפשר על איכות העטיפה והתיקונים בטקסט, גם אם זה אומר לקרוא את הספר בפעם העשירית (או החמישים)
  3. להתעקש עם המו"ל שיעשה כל שביכולתו להכניס את הספר למבצעים. שאף אחד לא יגיד לכם אחרת; אם אתם לא סופרים מוכרים הספר שלכם ימכור הרבה יותר אם הוא ישתתף במבצעים
  4. לחפש מישהו שיסכים לכתוב ביקורת בגב הספר (הפעילו קשרים! הפעילו מכרים, הפעילו את הפייסבוק, אל תתביישו לפנות לאנשים מוכרים בתעשייה)
  5. לבקר לפחות בכמה חנויות לתת עותקים למנהלי חנויות (בעדיפות ראשונה) או למוכרים (בעדיפות שנייה), לקחת את השמות ואת הטלפונים ולציין את מצב הספר בחנות, לבקש לקדם אותו במעמד הביקור, ואם הם אוהבים אותו כמובן להמליץ לקוראים.
  6. לעקוב אחר רשימת יחסי הציבור אליה שולחים את הספר (כיום כמעט כל הוצאה שולחת שלושים עד חמישים עותקים למבקרים לעורכי עיתונים ותוכניות רדיו וטלוויזיה). נסו ליצור קשר בעצמכם עם אותם אנשים שיש סיכוי שגם יכתבו עליכם.
  7. לעשות מסיבת השקה.
  8. להכין קומוניקט של הספר לחלק בחנויות ולשלוח לרשימת יחסי הציבור – לעבוד בשיווק, לא לנוח!
  9. לפתוח עמוד פייסבוק ולפרסם בפייסבוק בגוגל, לפחות קצת
  10. אחרי שלושה חודשים – להתחיל את הספר הבא

 בתמונה: סלעית ורעות החמודות בצומת ספרים ברעננה

שם של התחלה במרכז גמלא, רעננה

סלעית ורעות בצומת ספרים, רעננה

אפר 192013
 

רבים שואלים אותי על הוצאה כזו או אחרת ומתלבטים אם כדאי לבחור בה להוציא את הספר שלהם. ברוב המקרים אין לי תשובה מוחלטת, אני לא מכיר את כל ההוצאות. אבל אם תעקבו אחר עשרת כללי הזהב האלה אני בטוח שתעשו את ההחלטה הנכונה:

  1. שלחו לכל ההוצאות הרלוונטיות – אל תסתפקו בחלקן. העזרו ברשימה המומלצת של הוצאות ספרים
  2. המתינו לכל התשובות! כמה זמן זה ייקח? עוד שלושה חודשים? שווה את ההמתנה. אני חיפשתי שנתיים בית הוצאה לאור לספרי השני. תעשו הפסקה בכתיבה, אולי תכתבו בינתיים סיפור קצר או תתחילו את הספר הבא. ואולי תחזרו לטקסט אחרי חודש ותערכו אותו שוב – כל עכבה לטובה. בכל מקרה אחרי החתימה תיכנסו לעריכה אינטנסיבית, עדיף שתגיעו אליה עם כתב היד במצב הטוב ביותר האפשרי. אם לא חוזרים אליכם אפשר להתקשר להוצאה ולברר באיזה שלב בלקטורה נמצא הספר שלכם. תארו מה יקרה אם אחרי חתימה על חוזה בהוצאה קטנה חוזרת אליכם הוצאה גדולה ומבקשת להיפגש. אני מכיר לפחות סיפור אחד כזה.
  3. קיבלתם את כל התשובות? ערכו טבלה של יתרונות וחסרונות – תקציב להוצאה, התרשמות שלכם, הפצה, דעות של חברים, תמלוגים שלכם, וכד'.
  4. הוצאה גדולה רוצה אתכם? לכו איתה! נשמע טריוויאלי אבל לא פעם שמעתי על סופרים שהתלבטו בין הוצאה גדולה להוצאה שבחנויות הספרים אפילו לא שמעו עליה. קודם כל הוצאה גדולה תוציא את הספר שלכם בחינם (בדרך כלל), אמנם לאחרונה ישנם לא מעט הוצאות גדולות שדורשות תשלום, אבל זו התעשייה ואלה החיים – לכו עליהם; שם תקבלו את העריכה הטובה ביותר, את העיצוב הטוב ביותר ואת ההפצה הטובה ביותר, וכמובן את חותמת האיכות של הוצאה גדולה ורזומה להתגאות בו, יש מתלבטים?
  5. לכו לחנויות הספרים! רוב מנהלי החנויות מאוד נחמדים וישמחו לעזור לכם. שאלו אותם על ההוצאות ביניהן אתם מתלבטים ובקשו את עצתם. בידקו על המדפים: האם ספריה של ההוצאה נמצאים על המדפים? מה איכות ההדפסה? העיצוב? התוכן?
  6. נסו להשיג המלצות של בעלי מקצוע. אשת יח"צ המליצה לי באופן לא מסוייג על פרדס. גם מבקרת הספרות סיגל נאור פרלמן המליצה על אותה הוצאה. מוכר בחנות דווקא המליץ על הוצאה אחרת, אבל אני מעריך שזה מפני שמדובר בהוצאה שמוציאה יותר ספרים, לכן הוא רואה אותה יותר. לא הייתה התלבטות ארוכה – הלכתי על פרדס ובצדק.
  7. התייעצו עם סופרים שהוציאו באותה הוצאה – היום קל מתמיד להגיע ישירות אל הסופרים. אין תירוצים. בקשו עזרה בפורומים ובקבוצות פייסבוק מתאימות
  8. אל תקבלו תכתיבים מהוצאות למשל אולטימטום לחתימה על חוזה. הוצאה לאור היא תהליך רגיש ועליו להבשיל. הוצאה רצינית תתן לכם את הזמן ותשמח להוציא אתכם לאור גם אחרי זמן מה.
  9. משהו חשוד? אם אתם מריחים משהו מסריח יש לכך סיבה; ההוצאה לא מוכרת, לא נמצאת בחנויות הספרים, חזרו אליכם מהר מידי? מרעיפים עליכם תשבוחות למרות שלא נראה שקראו בכלל את כתב היד? דורשים תשובה מהירה? מציבים אולטימטום? מה הם אומרים על כתב היד שלכם? לא יכול להיות שהביקורת היחידה שלהם על הספר שלכם היא שהוא מצוין? אם משהו לא נראה לכם עברו הלאה. עדיף להמתין עוד קצת ולהוציא לאור בהוצאה שראויה לספר שלכם
  10. אם אחרי הכול אתם עדיין מתלבטים – כיתבו לי. אך אנא מכם רק אחרי שערכתם בדיקה מעמיקה בהתאם לנקודות שהועלו כאן. לא חסרים מקרים של סופרים שהתחרטו על הבחירה שלהם בגלל שלא ערכו מחקר מעמיק מספיק על הוצאה כזו או אחרת. האחריות היא בידכם וכעת יש לכם את הכלים לבחור נכון. בהצלחה!
פבר 232013
 

שלום לכולם,

במהלך שלוש השנים האחרונות נפגשתי עם לא מעט אנשים שעזרו לי בתהליך ההוצאה לאור.
על כמה מהם אני ממליץ בכל פה. והנה הם:

עריכה:
המצב הנוכחי בשוק מחייב אותנו פעמים רבות לעבוד עם עורך עוד לפני השליחה הראשונית (או השלישית:)) להוצאות הספרים. הוצאות לאור כיום לא "מגדלות" סופרים ולא משקיעות בעורך שילווה את הסופר כל הדרך עד להוצאה המיוחלת.

שתי העורכות עליהן אני ממליץ הן:

1. עליזה רז-מלצר – עורכת הספר שלי "שם של התחלה", בעלת ניסיון רב של תרגום ועריכה כמעט בכל ההוצאות הגדולות. המייל שלה: alizaraz@yahoo.com
2. מיכל חרותי – לשעבר עורכת ספרות המקור בהוצאת "מודן" ולפני כן בהוצאת ידיעות ומטר. לפני כחודש יצאה לראשונה לדרך עצמאית. האתר שלה: michalheruti.com

עיצוב:
על איור ועיצוב עטיפת הספר עבדה אפרת חסון דה-בוטון. מאיירת ומעצבת מעולה שאני מכיר באופן אישי.
אפרת הסתערה על המשימה ברצינות ובמהירות, והתמודדה גם עם לא מעט שינויי כיוון. היה חשוב לה מאוד שנגיע לתוצאה האופטימלית והיא ונתנה מעל ומעבר כדי שגם אני וגם המו"ל נצא מרוצים מהתוצאה הסופית (שיצאה נהדר – ראו את הפוסט: על הוצאת הספר "שם של התחלה").
לאפרת תוכלו לפנות דרך האתר האישי : efratdebotton.com או למייל: efchek@gmail.com

יחסי ציבור:
בארץ ישנם הרבה חברות יחסי ציבור. קנלר היא חברה ותיקה ומוכרת שמייצגת אמנים (לפי התרשמותי בדרך כלל מהשורה הראשונה) והמלצה נוספת: נועה לקס שעובדת עם סופרים רבים noalaxx@gmail.com

זכויות יוצרים:

עו"ד מוביל המטפל בזכויות יוצרים (ולמען הגילוי הנאות גם חבר שלי) יכול לעזור לכם בכל הנושא של זכויות יוצרים ואינטרנט.
השירות כמובן התשלום (אם כי סביר)
לפרטים: עוז חיים: oz@haim-law.co.il

 

בהצלחה לכולנו!

פבר 162013
 

אתמול יצא לאור ספרי השני: "שם של התחלה". יובל, הבן שלי, כבר השתלט עליו (כפי שניתן לראות)

שם של התחלה מגיע הביתה

אבל לפני הכל הבטחתי לכם את סיפור ההוצאה לאור שלי. אז ככה:

באחד מימי השישי לפני כשנה(!) קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. מעבר לקו דיבר משה רון, אחד משלושת העורכים הראשיים של הוצאת "עם עובד". הוא אמר שבעקבות קריאת שני הסיפורים הראשונים של כתב היד הוא לא רואה סיבה מדוע לא יצא הספר לאור בעם עובד. משה ציין ששני העורכים הנוספים יקראו את הספר ומספיקה החלטה של שניים מתוך שלושתם כדי שהספר יצא לאור. מובן ששמחתי, אבל שמרתי את הידיעה הזו לעצמי ובוודאי שלא שיתפתי אתכם בבלוג, כי עד שזה לא נגמר זה לא נגמר.
הימים חלפו ולא שמעתי ממשה. בשיחה הבאה הוא נשמע מסויג יותר. הוא אמר שהעומס אצלם גדול ושהעורכים הנוספים לא הספיקו לקרוא את כתב היד מסיבות כאלו ואחרות, ושהוא כבר לא כל כך בטוח שהספר מתאים להוצאה (למרות שלפי דעתי הספר רק משתבח ככל שהוא מתקדם אבל נעזוב את זה עכשיו).

בקיצור, העסק התקרר. זה הזכיר לי משום מה קטע מסיינפלד (ובעצם כל סיטואציה בחיים מזכירה קטע מסיינפלד) "כשקבוצת חברים באים לבלות במסעדה" פותח סיינפלד את אחד מקטעי הסטנדאפ שלו "הם מזמינים עוד ועוד מנות לשולחן "מהר מהר!" הם דוחקים במלצרים, "זו תהיה הסעודה המפוארת בהיסטוריה!" כשמגיע החשבון הם מתבוננים בו, מופתעים, תוקעים את הקיסמים בשיניים, ומציגים את הסכום לחבריהם השבעים: "תגיד, זה נראה לך בסדר?" הם שואלים, "אנחנו כבר לא רעבים – למה אנחנו קונים את כל האוכל הזה?"

דבר טוב אחד יצא מהדחייה של עם עובד – עבדתי שוב על הספר והגרסאות הבאות שלו (החמישית ואז השישית!) כבר היו טובות הרבה יותר. כמו כן הצלחתי הפעם להגיע בעצמי (בין אם בעזרתו הנדיבה של פייסבוק ובין אם בעזרתה הנדיבה של העורכת הנפלאה שלי – עליזה רז-מלצר) לכמה מהעורכים הראשיים בהוצאות הגדלות.

הילה בלום, אחת מהעורכות הראשיות של כנרת זמורה ביתן, שאני מקווה שתערוך את ספרי השלישי, קראה את הספר וציינה שהוא טוב מאוד ("יותר טוב מהרבה ספרים שיוצאים לאור בהוצאות גדולות") אבל העובדה שהוא מתבסס על סיפורים קצרים פוגע בו מאוד מכיוון שאנשים לא נוטים לקנות יותר סיפורים קצרים ומעדיפים רומנים (אגב, זו טענה שחוזרת על עצמה; שמעתי אותה מעוד אנשי ספר בתעשייה). היא הוסיפה שפעם היה יותר קל להוצאות לאור להשקיע בסופר, לגדל אותו, לקחת סיכונים. היום מדובר בהפסד כספי כמעט ודאי, ולמרות שיש לי קול ייחודי והספר בהחלט ראוי, הוא לא ייצא בהוצאה. הילה עוד הוסיפה מספר הערות חכמות שאת כולן יישמתי וסייעה לי בבחירת השם והעטיפה. היא בחורה מקסימה באופן כללי, שאגב, הוציאה לאחרונה ספר לאור, בשם "הביקור".

מיכל חרותי שהייתה עד לא מזמן העורכת הראשית של "מודן" העניקה לי ביקורת מאלפת על הספר שמשפט מתוכה עשה את דרכו אל הכריכה האחורית של הספר. גם היא ציינה שהספר שלי לא התקבל בהוצאה בעיקר בגלל המצב בתעשייה; המלצה שלה לא מספיקה כדי לשכנע את המנכ"ל ללכת על סופר צעיר, אלמוני למעשה, כשבתור עומדים רבי מכר פוטנציאלים. בינתיים יצאה מיכל לדרך עצמאית כעורכת פרילנסרית. אם אתם מחפשים עורכת לכתב היד שלכם, יש לכם הזדמנות לעבוד עם עורכת ספרות מקור מנוסה עם עבר במספר הוצאות לאור גדולות (ידיעות, מטר, מודן).

בהוצאת אחוזת בית משכו את התשובה שלהם עד שכבר התחננתי לתשובה שלילית כדי שאוכל ללכת להוציא בפרדס. דיברתי עם אחד העורכים, שתמך בי מאוד אם כי הדגיש שידיו קצרות מלהושיע. מדובר בהוצאה של עשרות אלפי שקלים להוצאה, הוא ציין, הספר שלך צריך למכור מאות רבות של עותקים (לא במבצעים) כדי שאולי תצליח ההוצאה להחזיר את ההשקעה. המצב בו הרשתות הגדולות שולטות בשוק, מאפשר להן לדרוש מההוצאות למכור להן ספרים כמעט במחירי הפסד כדי שהספרים שלהן יכנסו למבצעים. להוצאות אין ברירה אלא להסכים, ובמקרים מסוימים – ואת זה שמעתי לא ממנו, אלא מכמה מקורות שונים – ההוצאות מציעות לסופרים לקבל 0% תמלוגים תמורת הזכות להופיע במבצעים.

אני רק יכול לקוות ששר התרבות הבא יקדם את חוק הסופרים שנתקע במהלך הקדנציה הנוכחית והפעם יבטיח תשלום מינימום לסופר ותשלום מינימום להוצאה. אחרת כל התעשייה הזו תמשיך בגוויעה האטית שלה.

גם הוצאת כתר והוצאת ידיעות אחרונות, ציינו לטובה את הספר שלי, והסתפקו בהתנצלות על כך שלא יוציאו אותו לאור. וכך נותרתי עם שלוש אופציות אחרונות, מתוכן בחרתי בהוצאת פרדס.

אתמול קיבלתי את העותק הראשון של הספר. במהלך השבועות הקרובים יגיע "שם של התחלה" לחנויות ספרים לפרק זמן קצר ואכזרי בו אלחם על עיניהם של הקוראים באוקיינוס צפוף, מלא בדגי רקק אחרים, כמה לווייתנים כבדים בחמישים גוונים של אפור וכרישים מיומנים שמשייטים דרך קבע בראש טבלאות רבי המכר.
אז אם תיתקלו במקרה באיזה דגיג נמו קטן (הנה תמונה שלו) קחו אותו ליד, ממשו אותו, עיינו בו, מי יודע, אולי הוא לא פחות מעניין, חדשני ומרתק משאר דגי הענק מפוטמי היח"צ שסביבכם.

עטיפת הספר "שם של התחלה"

נ.ב בקרוב מאוד אפתח כאן ובעמוד הפייסבוק חנות בה ניתן יהיה לרכוש בהנחה את הספר. בינתיים אתם יכולים פשוט לכתוב לי: ofiroz2010@gmail.com ואשמח לשלוח לכם את הספר.

שלכם,
אופיר עוז
מחבר "שם של התחלה"

פבר 062013
 

לפני שנתיים – תוך כדי שליחת הגרסא השלישית של הספר שלי להוצאות הספרים – פתחתי את הבלוג. לא תיארתי לי שייקח יותר משנתיים עד שהספר יגיע לחנויות. אבל ככה זה תמיד; כשאני ניגש למלאכת כתיבה כלשהי (בין אם מדובר ברומן ובין אם מדובר בסיפור קצר) השלמתה לוקחת פי שלוש מהזמן שהערכתי מלכתחילה. גם הפעם.

הספר שלי ייצא לאור בהוצאת "פרדס" הקטנה אך האיכותית (כך טוענים יודעי חן). מה שמדהים הוא שלמרות שאני מנסה לעזור כאן לכותבים ולעדכן את הקוראים בהוצאות השונות; כיצד מוטב להתנהל מולן, ולמי מהן לשלוח, בעצמי לא ציינתי את פרדס בין ההוצאות ברשימה הארוכה כאן (שצברה כבר 112 תגובות!) ולא לקחתי אותה בחשבון.

את ההמלצה על ההוצאה קיבלתי ממבקרת הספרות ד"ר סיגל נאור פרלמן עימה נפגשתי לאחר ההרצאה המצוינת שלה על כתיבתן של אורלי קסטל בלום ורונית מטלון. ניגשתי אליה ושוחחנו מעט. תוך כדי חילופי הדברים גילינו שבעבר התקיימה ביניינו תכתובת קצרה (סיגל ניהלה את כתב העת "מטעם" שנסגר בדיוק כשהתכוונה לפרסם שם סיפור שלי), ובסופו של דבר לא רק שהמליצה לי על פרדס, אלא גם קראה חלקים גדולים מהספר וכתבה את אחת מהביקורות שתופיע על הכריכה האחורית של הספר שייצא לאור בעוד כשבועיים. זה גם המקום להודות לה, שוב, מקרב לב.

ויש גם מוסר השכל; עלינו להיות פתוחים כל הזמן לרעיונות חדשים, לקשרים עם אנשים, לעצות, להמלצות, בהוצאה לאור ובחיים בכלל. עלינו לשמור על אוזניים קרויות; לא לבטל אף אופציה לפני שנתנו לה צ'אנס מתאים. עלינו להקשיב לכולם, ברצינות, בפתיחות, אבל בסופו של דבר להקשיב רק לעצמנו. כי הקול הפנימי שלנו יודע הכי טוב.

כרגע הספר גמור אחרי פינג פונג מתיש על ניסוחיי הכריכה האחורית ועיצוב העטיפה (יצא מדהים!). הוא יוצא מחר להדפסה ראשונה של עותק אחד, ואם הכל יהיה בסדר, גם למהדורה הראשונה המלאה. מבטיח לעדכן ממש עוד רגע.

בקרוב מבטיח פוסט על דרך החתחתים שלי בדרך מהמגירה למערה (מי שלא מבין מה המערה קשורה כדאי לקרוא את הפוסט הראשון) הכוללת תשובה חיובית עקרונית מהוצאה גדולה וותיקה, שחזרה בה, קינון על תעשיית הספרים בישראל, מחמאות מעורכות ראשיות של ההוצאות הגדולות ביותר, ושלוש אופציות אחרונות, מהן נבחרה פרדס.

נתראה בקרוב
אופיר

דצמ 202012
 
שלום לכם, וסליחה על תקופת היובש הארוכה.
לפני יומיים חתמתי חוזה עם הוצאת פרדס שתוציא לאור את ספרי השני בפברואר 2013
אחרי שלוש שנות כתיבה, מתוכם שנה של אינספור כמעטים ושאר מפחי נפש בדרך מהמגירה למערה (ראו פוסט ראשון) הדרך מסתיימת וכאן היא מתחילה.
בקרוב מבטיח פוסט על תלאות הדרך וכמה טיפים שימושיים להישרדות בג'ונגל הנוראי הזה
עדיין לא החלטתי על שם לספר, כרגע ישנן ארבע אופציות.
אשמח מאוד אם תרצו להשתתף בניסוי חכמת ההמונים ולהצביע על השם הטוב ביותר לדעתכם
נכון שרובם לא קראתם אפילו מילה מהספר, אבל כך גם הקורא בחנות הספרים.
תודה מראש לכל המצביעים!
ולהלן השמות:
עירומה
שקט
שם של התחלה
בגוף של אדם
איזה שם נראה לכם הכי טוב?
שרשרו בתגובות!
תודה
אופיר
נוב 242012
 

שלום לכולם,
היום מתארח בבלוג עו"ד עוז חיים המתמחה בזכויות יוצרים וקניין רוחני.

החשש הגדול

אחרי שנים של ייסורי כתיבה, השקולים לצירי לידה של ממש, נולד לו הספר או כתב היד עליו עמלתם רבות. מזל טוב. עתה, כל שנותר הוא לשלוח אותו לכל מי שרק ירצה לקרוא, בתקווה שמונח לו בידכם רב המכר הבא.

בנקודה הזו, ממש רגע לפני שהיצירה שלכם יוצאת בחשש מן המגרה אל אוויר העולם, מתעוררת השאלה: "כיצד שומרים על זכויות היוצרים שלי בספר"? כיצד מוודאים שהיצירה הנשלחת על ידכם אל הוצאות הספרים, למכרים או לאנשי מקצוע (כגון עורכים) נשמרת כיצירה שלכם, בה רק לכם יש את הזכות להחליט איזה שימוש יעשה בה?

החשש פן יוכל כל אדם או גוף לעשות ביצירה שלכם, השקולה לילד הרוח שילדתם וטיפחתם, כבשלו, הוא חשש אמיתי ולגיטימי ואסור להקל בו ראש.

מה עושים?

סופרים רבים הפונים אלי, כאשר הם מצויים בציון הדרך שתואר מעלה, שואלים אותי כיצד ניתן לרשום את זכויות היוצרים שלהם. מייד נראה, כי שאלה זו טומנת בחובה טעות בסיסית בהבנת המשמעות של זכויות יוצרים ולמעשה לא ניתן כלל "לרשום" זכויות יוצרים, שכן הן שייכות ממילא ליוצר ללא הצורך בכל אקט. ונסביר.

ישנן זכויות מסויימות, אשר בדומה לזכויות היוצרים, נועדו להגן על הקניין הרוחני. המבדיל בינן לבין זכויות היוצרים הוא, כי הזכות בהן נוצרת רק עם רגע הרישום שלהם במרשם הרלוונטי. בין זכויות אלה ניתן למנות סימני מסחר, פטנטים ומדגמים. ובחזרה לזכויות יוצרים. אם כן, בניגוד לאותן זכויות החייבות ברישום, הרי שזכותכם בספר שכתבתם מתגבשת ממש לאחר שסיימתם ליצור אותה ללא צורך באקט כזה או אחר.

הבעייתיות שכן שמתעוררת פעמים רבות, היא דווקא במישור העובדתי, שכן ללא כל אקט חיצוני אובייקטיבי, יתקשה היוצר להוכיח, בבוא היום כאשר הספר או חלקו הועתק, כי הוא היוצר המקורי ויצירתו נוצרה קודם.

אז מה בכל זאת עושים?

בשונה מארצות הברית, בישראל לא קיים מרשם של זכויות יוצרים המאפשר ליוצרים להפקיד את יצירתם בקלות יחסית ולקבל אסמכתא. למרות שמרשם זכויות היוצרים בארצות הברית פתוח (ומומלץ) גם להפקדת יצירות ישראליות או בכל שפה אחרת, נראה שבשל העלות וחוסר הנגישות היחסי, התפחתו להן דרכים אחרות ונוספות להשגת מטרה זו.

הדרך הזולה, הקלה והפופולרית היא פשוט לשלוח את הספר לעצמכם בדואר רשום. התאריך שהוטבע על המעטפה (שנותרה כמובן סגורה) עם שליחתה הוא בעצם הראיה כי הספר נכתב לכל המאוחר בתאריך זה. הבעייתיות בדרך זו היא כי אף אדם שלישי אובייקטיבי לא יוכל להעיד כי לא בוצעו במעטפה מניפולציות והיא אכן נשארה סגורה.

דרך אפשרית נוספת שהתפתחה, היא הפקדת הספר במרשמים פרטיים כגון במשרדי עורכי דין או גופים אחרים באמצעות אתרי אינטרנט, המציעים ליוצרים אישור על הפקדת היצירה. העלות של הפקדה כזו אמנם גבוהה יותר מהתשלום בדואר, אך היתרון בה שהיצירה מופקדת אצל גורם שלישי, אשר בבוא היום יוכל להעיד כי היצירה נשמרה אצלו סגורה .

כפי שהוזכר לעיל, גם מרשם זכויות היוצרים האמריקני פתוח ליוצרים ישראליים וניתן להעזר בו, ככל וברצונכם לקבל תעודה רשמית של מדינה כארצות הברית, אשר למרות היותה תעודה זרה, היא נתפסת כמהימנה בארץ ובעולם. מי שיפקיד את היצירה שם, יקבל אסמכתא כי היצירה הופקדה במרשם. חשוב להזכיר כי עצם הרישום אינו מעניק זכויות יוצרים אלא רק מהווה אינדיקציה כי היצירה אכן נשמרה. סוג זה של הגנה מתאים ליוצרים המעוניינים לפנות לקהל שאינו ישראלי וזקוקים לאסמכתא רשמית שתהווה תקפה במדינות רבות.

לסיכום, תיעוד כזה או אחר של ספרכם הוא בהחלט דבר חשוב שאין להקל בו ראש. הדרך והאופן לתעד את היצירה, נתונה כמובן לשיקול דעתכם. אך זכרו: עצם התיעוד אינו מעניק לכם זכויות יוצרים, רק מסייע להוכיח כי הן שלכם.

 עו"ד עוז חיים מתמחה בזכויות יוצרים, קניין רוחני ודיני אינטרנט

 הבהרה: כל האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני

ספט 212012
 

 לרגל יום הולדתו השבעים ושמונה של לאונרד כהן, תרגום חופשי שלי לשירו "סוזאן".

סיגל

סיגל אותך לוקחת אל המקום שלה בנחל

עוד תשמע סירות שטות

עוד תבלה איתה ת'לילה

ואתה יודע שהיא משוגעת

ובגלל זה אתה נשאר שם

וטועם תה אקזוטי שהיא הביאה במיוחד

וכשאתה אומר לה

שזו לא היא זה אתה

היא לוכדת את עיניך

ובמקומה משיבה הנחל

שתמיד תהיה שלה.

*

אתה רוצה רק אותה

אתה נכרך אחריה

והיא בך בוטחת

כשאתה מלטף את גופה במחשבה

 *

ומשה היה נווד

ועמד לפני הארץ

הוא נשען זמן כה רב

על מטהו הבודד

וכשהיה בטוח

שלא יזכה עוד לראותה

אמר: "כולנו נוודים עד שנמצא את המובטחת"

אבל הוא נותר לבד

כשהגבול עליו נסגר

זנוח ורצוץ,

הוא נשכב על אדמת נכר, ונרדם.

*

אתה חושב עליו הרבה

אתה קצת מרחם

ואתה די בטוח

שלך זה לא יקרה, לעולם.

*

כעת סיגל ידך לוקחת

ומובילה אותך לנחל

לבושה בגדים קלים

מדוכני עמותה

והשמש כדבש נמזגת

על הקדושה המובטחת

והיא מראה איך להביט

בין הפח והפרחים

ישנם גיבורים מתים

ישנם ילדים עם שחר

הם כמהים לאהבה

הם יוותרו כך לעולם

כשסיגל במראה אוחזת

*

אתה רוצה רק אותה

אתה נכרך אחריה

ואתה בה בוטח

כשהיא מלטפת את גופך, במחשבה

ספט 082012
 

עבדתי בבניין. לאורך אלנבי אורחת גמלים נשאה זיפזיף מהים, ואנחנו ערבבנו אותו עם המלט.
למדתי את העבודה מהר ובשל סיווג ביטחוני גבוה לקחו אותי לשיפוצים בבית של בן גוריון בשדרות קק"ל (היום שדרות בן גוריון).
דוד בן גוריון ישב כל היום בספרייה העמוסה שלו וקרא ערמות של ספרים. לפעמים הזמין אותי אליו וביקש לשמוע על המחנות.
מידי פעם שמענו את פולה צועקת לראש הממשלה:
"דוויט'ל! תשתה את התה שלך!!"
"דוויט'ל! תאכל את הביסקוויט!!"
היה להם בבית בלוק שוקולד ענק – שני קילו.
זה היה בזמן הצנע.
יום אחד גילתה פולה חצי בלוק.
"היה פה שוקולד!" צעקה עלינו, "איפה?"
ואנחנו משכנו בכתפיים.

פנחס שטיינהרט, מפקד וג'נטלמן, סבא רבא לשלושה.

אוג 252012
 
  1. לחכות
    "אני אתחיל לכתוב כשאגמור את הלימודים, כשאשתחרר מהצבא, כשאגמור את התואר, כשארוויח מספיק כסף, כשהילד ילך לגן, כשהילד ילך לצבא, כשאצא לפנסיה."
    תירוצים למה עכשיו זה לא הזמן יש בלי סוף. אבל הזמן להתחיל לכתוב תמיד יהיה "עכשיו".
    קרוב רחוק שלי התחיל לאחרונה לכתוב את הספר שמסתובב לו בראש כבר שנתיים. הוא מתמודד עם אותם דברים שכולנו מכירים: התרגשות, היתקעות, התעלות נפש, מחסומי כתיבה, תהיות סביב ההספק. "חבל שלא התחלתי לפני שנתיים" הוא אומר, "כשהחלטתי שיום אחד אכתוב ספר."

  2. לחכות
    לחכות שתבוא המוזה. כל מי שבאמת כותב יודע: מוזה לא באה, צריך להביא אותה. יושבים חצי שעה בלי לכתוב מילה ואז היא באה. לדעתי, כשאנשים אומרים "מוזה" הם מתכוונים לאותו ניצוץ, לרגע שבו עולה הרעיון, ההשראה, התובנה. אם היינו כותבים אך ורק "כשבאה לנו המוזה" היינו מספקים למלא עמוד אחד, לא ערוך, בחודש. מה גם שהמוזה באה לנו הרבה פעמים כשאנחנו מתקלחים, נוהגים ברכב, ויודעי דבר טוענים שבית הכיסא מביא מוזות לא נורמליות. מה לעשות כשבדיוק אז הלפטופ או הפנקס לא איתנו? הרי כשנצא כבר תחלוף המוזה.
    אז מה עושים? כותבים כל יום, במקום מסויים ובשעה מסויימת, שאנחנו בוחרים. גם אם מדובר בחצי שעה. כתיבה יכולה להיות קסומה, אבל היא לא קסם בעצמה כפי שרבים חושבים. המשמעת חשובה, מה לעשות, יותר מההשראה.

  3. להתאהב
    להתאהב במה שכותבים. המינגווי אמר: הטיוטא הראשונה של כל דבר היא זבל. אבל אין פה סופר אחד, ואני ביניהם, שלא התאהב בדבר הראשון שהוא כתב מאז ומעולם. זה נהדר כשמתאהבים. אבל כמו שסופר אחר אמר פעם: "ההברקה של היום היא חומר הגלם של מחר".

  4. להתייאש
    חבר שלי (אגב, כולם אמיתיים, אני לא ממציא אותם, רבים פונים אלי בגלל הבלוג ומספרים לי על חוויית הכתיבה שלהם, אבל אני בטוח שגם אתם מכירים אנשים אחרים שכותבים או שחולמים לכתוב) גנז את הטיוטא הראשונה שלו כי חבר שלו אמר לו שסופר גדול הוא לא יהיה. חוץ מזה שאותו חבר של חבר הוא בעיניי לא חכם גדול, אני גם די בטוח שהזריקה הראשונה של מייקל ג'ורדן הלכה החוצה ושרוג'ר פדרר הפסיד במשחק הטניס הראשון שלו לאיזה נער שהיה גדול ממנו בכמה שנים. אבל אני יכול להבטיח לכם את אחד מהשניים: או שהיה להם מורה או מושא לחיקוי שדחף אותם והאמין בהם, או שהם השכילו לא להקשיב לכל החכמים שאמרו להם שאין להם כישרון ועדיף שילכו ללמוד עריכת דין.

  5. למהר
    למהר להוציא מהמגירה. פול אוסטר הוציא את הטרילוגיה הניו-יורקית כשהיה בן ארבעים. לפני כן הוציא רק ספר אחד, תחת שם בדוי, והצהיר שהוא כתב אותו כי היה צריך כסף (מצחיק לומר את זה היום), ולא היה גאה בו במיוחד.
    אמיר גוטפרוינד הוצא את ספר הביכורים (המונומנטלי לטעמי) שלו "שואה שלנו" כשהיה בן שלושים ושבע. זה לא אומר שאמיר ופול התחילו לכתוב מאוחר. הם כתבו כל החיים, אבל ההבשלה שלהם לפני היציאה אל האור הייתה הכרחית. אין כל סיבה שלא להוציא את הספר הראשון שלכם אם אתם באמת מאמינים בו, אבל אם זו הגרסא הראשונה או השנייה שלו, או שלקח לכם חצי שנה לכתוב אותו ואיזושהי הוצאה התקשרה אליכם שלושה ימים אחרי ששלחתם לה את כתב היד ואמרה שהיא תשמח להוציא אותו לאור תמורת כמה עשרות אלפי שקלים ואפילו ללא עריכה רצינית, אנא מכם, העבירו אותה לספאם, וחזרו לקרוא את הבלוג הזה מההתחלה.

  6. למהר
    בחור נחמד ממקום העבודה שלי הוציא עכשיו ספר אחרי ארבע שנים של עבודה. הספר יצא בהוצאת גוונים. אבל כשבוע אחרי שהוא סגר איתם התקשרו אליו מהוצאת ידיעות ספרים, ואחר כך התקשרו אפילו מכתר. "נלמד לפעם הבאה" הוא אומר לי בחיוך שאין בו טיפת מרירות, ודומה שאני מרגיש יותר רע ממנו בנושא הזה.

  7. לנוח
    על זרי הדפנה. כשאתם כבר מוציאים לאור את הספר הראשון (או השני או החמישי), העבודה שלכם הופכת לכפולה; גם לשווק את הספר הראשון וגם לכתוב את הספר הבא. אני לא ממליץ לכם לשחק את הכותב המעונה, שלא איכפת לו מהמכירות ורוצה שרק יעזבו אותו כדי שיוכל להמשיך לכתוב את ספריו המעונים. התפוצה של הספר שלכם והתגובות שתקבלו עליו מקוראים, מבקרים, ועורכים, הם חיוניים עבור המשך קריירת הכתיבה שלכם, במיוחד היום. אנחנו לא בשנות השישים ואף אחד מאיתנו לא פנחס שדה (למרות שבסתר ליבי, גם אני הייתי רוצה להיות נווד, עני, גאון, שיושב וכותב בכוך הקטן שלו לאור עששית, ומידי פעם נשים יפהפיות באות אליו והוא לעיתים שוכב אותן ולעיתים מסרב בנימוס, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).