מאי 062013
 

שלום חברים!

אני שמח להזמין את כל אחד ואחת מכם לערב ספרותי בו נחגוג את ההוצאה לאור של של ספרי השני: "שם של התחלה".

בתכנית:

סודות חסויים מחדר ההלבשה, הצצה לתהליך הכתיבה, קטעי קריאה, כיבוד קל, ואנשים טובים.

האירוע יערך בספריית פבזנר בחיפה (ליד תאטרון חיפה), בכתובת פבזנר 54, חיפה, ביום חמישי ה- .9.5.13 בשעה 19:00 בדיוק – כולכם מוזמנים!

כניסה: 5 שקלים

מנחה: עמיקם יסעור

קריין: קובי אייל

נא אשרו הגעה במייל: ofiroz2010@gmail.com או באירוע בפייסבוק: http://on.fb.me/11cihhv

תבואו?

אופיר

עטיפת הספר "שם של התחלה"

עטיפת הספר "שם של התחלה"

פבר 062013
 

לפני שנתיים – תוך כדי שליחת הגרסא השלישית של הספר שלי להוצאות הספרים – פתחתי את הבלוג. לא תיארתי לי שייקח יותר משנתיים עד שהספר יגיע לחנויות. אבל ככה זה תמיד; כשאני ניגש למלאכת כתיבה כלשהי (בין אם מדובר ברומן ובין אם מדובר בסיפור קצר) השלמתה לוקחת פי שלוש מהזמן שהערכתי מלכתחילה. גם הפעם.

הספר שלי ייצא לאור בהוצאת "פרדס" הקטנה אך האיכותית (כך טוענים יודעי חן). מה שמדהים הוא שלמרות שאני מנסה לעזור כאן לכותבים ולעדכן את הקוראים בהוצאות השונות; כיצד מוטב להתנהל מולן, ולמי מהן לשלוח, בעצמי לא ציינתי את פרדס בין ההוצאות ברשימה הארוכה כאן (שצברה כבר 112 תגובות!) ולא לקחתי אותה בחשבון.

את ההמלצה על ההוצאה קיבלתי ממבקרת הספרות ד"ר סיגל נאור פרלמן עימה נפגשתי לאחר ההרצאה המצוינת שלה על כתיבתן של אורלי קסטל בלום ורונית מטלון. ניגשתי אליה ושוחחנו מעט. תוך כדי חילופי הדברים גילינו שבעבר התקיימה ביניינו תכתובת קצרה (סיגל ניהלה את כתב העת "מטעם" שנסגר בדיוק כשהתכוונה לפרסם שם סיפור שלי), ובסופו של דבר לא רק שהמליצה לי על פרדס, אלא גם קראה חלקים גדולים מהספר וכתבה את אחת מהביקורות שתופיע על הכריכה האחורית של הספר שייצא לאור בעוד כשבועיים. זה גם המקום להודות לה, שוב, מקרב לב.

ויש גם מוסר השכל; עלינו להיות פתוחים כל הזמן לרעיונות חדשים, לקשרים עם אנשים, לעצות, להמלצות, בהוצאה לאור ובחיים בכלל. עלינו לשמור על אוזניים קרויות; לא לבטל אף אופציה לפני שנתנו לה צ'אנס מתאים. עלינו להקשיב לכולם, ברצינות, בפתיחות, אבל בסופו של דבר להקשיב רק לעצמנו. כי הקול הפנימי שלנו יודע הכי טוב.

כרגע הספר גמור אחרי פינג פונג מתיש על ניסוחיי הכריכה האחורית ועיצוב העטיפה (יצא מדהים!). הוא יוצא מחר להדפסה ראשונה של עותק אחד, ואם הכל יהיה בסדר, גם למהדורה הראשונה המלאה. מבטיח לעדכן ממש עוד רגע.

בקרוב מבטיח פוסט על דרך החתחתים שלי בדרך מהמגירה למערה (מי שלא מבין מה המערה קשורה כדאי לקרוא את הפוסט הראשון) הכוללת תשובה חיובית עקרונית מהוצאה גדולה וותיקה, שחזרה בה, קינון על תעשיית הספרים בישראל, מחמאות מעורכות ראשיות של ההוצאות הגדולות ביותר, ושלוש אופציות אחרונות, מהן נבחרה פרדס.

נתראה בקרוב
אופיר

אוג 252012
 
  1. לחכות
    "אני אתחיל לכתוב כשאגמור את הלימודים, כשאשתחרר מהצבא, כשאגמור את התואר, כשארוויח מספיק כסף, כשהילד ילך לגן, כשהילד ילך לצבא, כשאצא לפנסיה."
    תירוצים למה עכשיו זה לא הזמן יש בלי סוף. אבל הזמן להתחיל לכתוב תמיד יהיה "עכשיו".
    קרוב רחוק שלי התחיל לאחרונה לכתוב את הספר שמסתובב לו בראש כבר שנתיים. הוא מתמודד עם אותם דברים שכולנו מכירים: התרגשות, היתקעות, התעלות נפש, מחסומי כתיבה, תהיות סביב ההספק. "חבל שלא התחלתי לפני שנתיים" הוא אומר, "כשהחלטתי שיום אחד אכתוב ספר."

  2. לחכות
    לחכות שתבוא המוזה. כל מי שבאמת כותב יודע: מוזה לא באה, צריך להביא אותה. יושבים חצי שעה בלי לכתוב מילה ואז היא באה. לדעתי, כשאנשים אומרים "מוזה" הם מתכוונים לאותו ניצוץ, לרגע שבו עולה הרעיון, ההשראה, התובנה. אם היינו כותבים אך ורק "כשבאה לנו המוזה" היינו מספקים למלא עמוד אחד, לא ערוך, בחודש. מה גם שהמוזה באה לנו הרבה פעמים כשאנחנו מתקלחים, נוהגים ברכב, ויודעי דבר טוענים שבית הכיסא מביא מוזות לא נורמליות. מה לעשות כשבדיוק אז הלפטופ או הפנקס לא איתנו? הרי כשנצא כבר תחלוף המוזה.
    אז מה עושים? כותבים כל יום, במקום מסויים ובשעה מסויימת, שאנחנו בוחרים. גם אם מדובר בחצי שעה. כתיבה יכולה להיות קסומה, אבל היא לא קסם בעצמה כפי שרבים חושבים. המשמעת חשובה, מה לעשות, יותר מההשראה.

  3. להתאהב
    להתאהב במה שכותבים. המינגווי אמר: הטיוטא הראשונה של כל דבר היא זבל. אבל אין פה סופר אחד, ואני ביניהם, שלא התאהב בדבר הראשון שהוא כתב מאז ומעולם. זה נהדר כשמתאהבים. אבל כמו שסופר אחר אמר פעם: "ההברקה של היום היא חומר הגלם של מחר".

  4. להתייאש
    חבר שלי (אגב, כולם אמיתיים, אני לא ממציא אותם, רבים פונים אלי בגלל הבלוג ומספרים לי על חוויית הכתיבה שלהם, אבל אני בטוח שגם אתם מכירים אנשים אחרים שכותבים או שחולמים לכתוב) גנז את הטיוטא הראשונה שלו כי חבר שלו אמר לו שסופר גדול הוא לא יהיה. חוץ מזה שאותו חבר של חבר הוא בעיניי לא חכם גדול, אני גם די בטוח שהזריקה הראשונה של מייקל ג'ורדן הלכה החוצה ושרוג'ר פדרר הפסיד במשחק הטניס הראשון שלו לאיזה נער שהיה גדול ממנו בכמה שנים. אבל אני יכול להבטיח לכם את אחד מהשניים: או שהיה להם מורה או מושא לחיקוי שדחף אותם והאמין בהם, או שהם השכילו לא להקשיב לכל החכמים שאמרו להם שאין להם כישרון ועדיף שילכו ללמוד עריכת דין.

  5. למהר
    למהר להוציא מהמגירה. פול אוסטר הוציא את הטרילוגיה הניו-יורקית כשהיה בן ארבעים. לפני כן הוציא רק ספר אחד, תחת שם בדוי, והצהיר שהוא כתב אותו כי היה צריך כסף (מצחיק לומר את זה היום), ולא היה גאה בו במיוחד.
    אמיר גוטפרוינד הוצא את ספר הביכורים (המונומנטלי לטעמי) שלו "שואה שלנו" כשהיה בן שלושים ושבע. זה לא אומר שאמיר ופול התחילו לכתוב מאוחר. הם כתבו כל החיים, אבל ההבשלה שלהם לפני היציאה אל האור הייתה הכרחית. אין כל סיבה שלא להוציא את הספר הראשון שלכם אם אתם באמת מאמינים בו, אבל אם זו הגרסא הראשונה או השנייה שלו, או שלקח לכם חצי שנה לכתוב אותו ואיזושהי הוצאה התקשרה אליכם שלושה ימים אחרי ששלחתם לה את כתב היד ואמרה שהיא תשמח להוציא אותו לאור תמורת כמה עשרות אלפי שקלים ואפילו ללא עריכה רצינית, אנא מכם, העבירו אותה לספאם, וחזרו לקרוא את הבלוג הזה מההתחלה.

  6. למהר
    בחור נחמד ממקום העבודה שלי הוציא עכשיו ספר אחרי ארבע שנים של עבודה. הספר יצא בהוצאת גוונים. אבל כשבוע אחרי שהוא סגר איתם התקשרו אליו מהוצאת ידיעות ספרים, ואחר כך התקשרו אפילו מכתר. "נלמד לפעם הבאה" הוא אומר לי בחיוך שאין בו טיפת מרירות, ודומה שאני מרגיש יותר רע ממנו בנושא הזה.

  7. לנוח
    על זרי הדפנה. כשאתם כבר מוציאים לאור את הספר הראשון (או השני או החמישי), העבודה שלכם הופכת לכפולה; גם לשווק את הספר הראשון וגם לכתוב את הספר הבא. אני לא ממליץ לכם לשחק את הכותב המעונה, שלא איכפת לו מהמכירות ורוצה שרק יעזבו אותו כדי שיוכל להמשיך לכתוב את ספריו המעונים. התפוצה של הספר שלכם והתגובות שתקבלו עליו מקוראים, מבקרים, ועורכים, הם חיוניים עבור המשך קריירת הכתיבה שלכם, במיוחד היום. אנחנו לא בשנות השישים ואף אחד מאיתנו לא פנחס שדה (למרות שבסתר ליבי, גם אני הייתי רוצה להיות נווד, עני, גאון, שיושב וכותב בכוך הקטן שלו לאור עששית, ומידי פעם נשים יפהפיות באות אליו והוא לעיתים שוכב אותן ולעיתים מסרב בנימוס, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).
פבר 042012
 

שלום חברים,

לפני שנה בדיוק עלה הבלוג שלי לאוויר!

במשך השנה הזו ביקרו כאן 3,046 גולשים שונים, נכתבו 146 תגובות ששורשרו ב- 40 פוסטים.

אני יודע לפחות על ארבעה קוראים שהוציאו השנה ספר פרי עטם, ואני מקווה שישנם עוד רבים (שרשרו בתגובות – מי הוציא השנה ספר לאור?!)

אני מקוה שהצלחתי לעזור לכמה מכם, ומקווה שאמשיך לעזור לעוד רבים לשבור את המגירה.

במקביל לפוסטים נוספים שיעלו בנושא הוצאה לאור ותשובות לשאלות שלכם, אוסיף השנה גם מאמרים וסיפורים פרי עטי שראו אור וכאלה שעוד טרם.

אה! ועוד משהו: עד עכשיו הסתפקתי במערכת תגובות רגילות. המערכת הזו עדיין בשימוש אבל אשמח אם תשתמשו במערכת התגובות של פייסבוק שקצת נוכל להכיר יותר אלה את אלה. מינגלינג תמיד עובד נכון לטובת כולנו; אז יאללה, תתפרעו! מבטיח להצטרף!

בינתיים חורף נעים לכולם,
אופיר