1. המאמר על פופוליזם ואהבה התפרסם בכלכליסט יום לאחר שראש הממשלה בינימין נתניהו אמר מעל בימת הכנסת כי "גל של פופוליזם שוטף את המדינה" בעקבות הפגנת ה- 150 אלף של המחאה החברתית. התעוררתי בבוקר עם תאווה יצרית להוציא משהו החוצה. במשך 45 דקות תזזיתיות ומרגשות כתבתי את המאמר ברכבת שלקחה אותי לעבודה. המאמר התקבל מיד ע"י מפיקת כלכליסט והתפרסם באתר. כחצי שעה לאחר מכן זכיתי ל- 15 דקות התהילה שהבטיח אנדי וורהול בפרסום מרכזי ב- Ynet.
המאמר מובא כאן בשלמותו, כפי ששלחתי אותו לכלכליסט: קישור למאמר
2. את המאמר על ביקורת, סובלנות וקטנות נפש כתבתי מיד אחרי שקיבלתי תשובה שלילית מנומסת מהוצאת כתר. במקרה קראתי באותו יום כתבה על המפגש הטעון בין יוסף סידר, במאי הסרט הערת שוליים, לאורי קליין, מבקר הסרטים של עיתון הארץ. הייתי קצת שפוף בעקבות התשובה השלילית, והבוטות והציניות שהופגנו מצידו של אורי קליין נגעו בי במקום רגיש. התיישבתי וכתבתי את המאמר כמעט בלי להפסיק, והתוצאה לפניכם: קישור
3. את "מכתב השמיניסטים שיום אחד אולי יכתב" כתבתי עם ביטול חוק טל ע"י בג"צ בפברואר 2012 והוא מתאר מכתב היפותטי שעשוי להימסר לידי ראש ממשלה, זה או אחר. היום, עם הכישלון הלא מפתיע של הדיונים בועדת פלסנר על החוק שעתיד להחליף את חוק טל, המכתב חוזר להיות רלוונטי. מיותר לציין שאינני קורא כאן למרד חילוני וכולי תקווה שהמשטרה לא תזמן אותי לחקירה. מטרת המכתב היא לתאר תגובה עתידית, היפותטית, לחוסר השוויון השורר במדינה מאז הקמתה, ולאדישות ההנהגה להשלכותיה של אותה אפליה שאיננה באה לידי ביטוי ורק בגיוס לצה"ל או בשירות אזרחי. המאמר פורסם באתר " חורים ברשת" ועורר עניין רב בעמוד הפייסבוק.
4. המאמר איפה הכסף? גרסת הסופרים פורסם ב- Ynet תחת השם: "החוק לקבורת ספרים חדשים" והוא נכתב בעקבות הדיון שנערך בכנסת ולפני אישור החוק להגנת הספרות והסופרים בקריאה ראשונה.