בישראל יוצאים כל שנה כ- 4000 כותרים (11 ספרים ביום!). ההוצאות הגדולות מקבלות מעל 100 כתבי יד מידי חודש. פירוש הדבר הוא שעל הוצאות הספרים לקרוא בכל יום 3-4 כתבי יד כדי לענות על הביקוש העצום. אי אפשר שלא להבין את נקודת המבט של ההוצאות; את העובדה שאינן מספקות הסבר מדוע דחו ספר זה או אחר, ואפילו את העובדה שחלקן גובות סכום קטן לכיסוי הוצאות הלקטורה (לקטורים הם עובדים חיצוניים, בדרך כלל סטודנטים, שקוראים את הספר ונותנים חוות דעת להוצאה. הלקטורים האלה מועסקים בשכר).
נאמר והן מקבלות ספר טוב, מעניין, חדשני, של סופר חדש. ונאמר והן מאמינות בספר ורוצות להוציא אותו לאור. סביר להניח שבעקבות ההוצאה לאור הן יפסידו הרבה כסף. קוראים נוטים ללכת על בטוח; לקנות ספר של סופר מוכר, לסמוך על ההמלצה של המוכרת בחנות, על המלצות של חברים (שגם הם הגיעו אל ספר בדרך כלל מאותן סיבות). בסופו של דבר כל הוצאה לאור היא גם עסק כלכלי, וכל עסק מעדיף להקטין את הסיכונים וללכת על בטוח, מכאן הדרך קצרה אל מכתב הדחייה המנומס.
העובדה הזו הובילה בעשור האחרון הוצאות בינוניות וקטנות רבות לדרוש את השתתפות הסופר בהפקת הספר, החל מחצי הסכום של עלות ההפקה ועד לתשלום מלא. עלות הוצאה לאור של ספר בישראל, עם עריכה והגהה טובה, עיצוב, הפצה וכו’ עולה בסביבות (אל תתפסו אותי במילה) 20-25 אלף ש”ח. אם כך אפשר להבין את ההוצאות שדורשות את השתתפות המחבר, בעיקר אם הספר מוכר לבסוף מאה- מאתיים עותקים.
את הספר הראשון שלי הוצאתי בהוצאת גוונים. הוצאה בינונית, טובה ומקצועית, שבעברה הוציאה את ספרי הביכורים של סופרים שפרצו לתודעה, ביניהם: אילן הייטנר, אשר קרביץ (מחבר “הכלב היהודי”), ואסף גברון. שילמתי חלק מעלות ההפקה של הספר, סכום לא מבוטל. הספר מכר כמות סבירה לספר ביכורים אבל מעולם לא החזרתי את סכום ההשקעה במלואו. כל סופר חדש צריך להיות מודע לעניין הזה. ישנן, כמובן, הוצאות ספרים שאינן דורשות את השתתפות הסופר. מדובר בעיקר בהוצאות גדולות וחלק מההוצאות הבינוניות. הרשימה המלאה של הוצאות הספרים בישראל, כולל פרטי התקשרות, תובנות והמלצות, נמצאת כאן.