יול 012011
 

מה הסיפור של הוצאות לאור החברות בהתאחדות המול"ים בישראל?

רוב הוצאות הספרים בישראל חברות בהתאחדות המו"לים. התאחדות המו"לים הוקמה על מנת לתמוך בהוצאות לאור בישראל ולהעניק להן שירותים שונים, לייצג אותן מול רשויות המדינה, ולהגביר את מכירות הספרים. בין השאר, מפיקה ומנהלת התאחדות המו"לים, מידי שנה, את שבוע הספר העברי.

לאחרונה התעורר פולמוס סביב מידת החשיבות של החברות בהתאחדות המו"לים עבור אותם סופרים שבחרו בהוצאת ספרים זו או אחרת להוציא את ספרם.

הנושא התחדד במיוחד לאחר שהתפוצץ הסיפור עם "הוצאת הספרים" ברקאי, שבמהלך שנת 2006 גבתה כספים מסופרים ומשוררים תמימים בתמורה להוצאת ספרם לאור, כפי שפועלות היום מרבית ההוצאות הבינוניות-קטנות. בפועל, נעלם אדון סער בקראי, מנכ"ל ההוצאה עם כספיהם של הסופרים. ועד כמה שידוע לי עדיין פתוחות כמה תביעות מצד סופרים כנגד הבעלים.

אבל האם הוצאה לאור עם מו"ל החבר בהתאחדות המו"לים מגנה עלינו הסופרים מפני רמאויות עתידיות או חוסר הוגנות של מו"לים?

התשובה היא לא. התאחדות המו"לים אינה מגנה על הסופרים. היא משרתת את האינטרסים של ההוצאות ואיננה מפקחת עליהן.

ועוד דבר: בהתאחדות המו"לים בישראל חברות הרבה מאוד הוצאות לאור. נעדרות מהן, למשל, הוצאת אחוזת בית והוצאת בבל.

האם, אם כך, מסוכן להוציא לאור את ספריכם בהוצאות אלה?

כמובן שלא – אלו שתיים מההוצאות לאור הטובות בישראל! הוצאות שהוציאו תחת ידן כמה וכמה רבי מכר (אם כי עם הוצאת בבל מעט קשה לתקשר).

מה שחשוב הוא בהחלט הניסיון של ההוצאה, הספרים שהיא הוציאה תחת ידה, המוניטין שלה. ומעל לכל: החוזה, שאמור להגן עליכם מפני כל אפשרות של הונאה. במקרה שאתם פונים להוצאה קטנה, התעכבו על החוזה, התעקשו לא לשלם את כל הסכום לפני שאתם רואים את הארגזים המלאים עם ספריכם החדש. מומלץ גם להתייעץ בעורך דין.

בקרוב, אגב, פוסט על עריכת חוזה עם הוצאת ספרים.

בכל מקרה, החברות בהתאחדות המו"לים לא צריך להוות שיקול מרכזי. מה כן? בקרו במשרדי ההוצאה מספר פעמים, התרשמו ממנה, הציצו בספרים שהיא הוציאה, שוחחו עם סופרים שהוציאו את ספרם באותה הוצאה (מיצאו אותם בעצמכם, אל תסתמכו על הפנייה של ההוצאה).

כך ההחלטה שלכם תהיה מושכלת יותר.

בהצלחה!

 

 

 

אפר 172011
 

את הגירסה הראשונה של הספר סיימתי באפריל 2010.

היה לי ברור שזו רק ההתחלה. נסעתי לכל אחד ואחד מהקוראים הביקורתיים שלי (ראה פוסט) ונתתי בידם את כתב היד. אחרי כחודש נפגשתי עם כל אחד ואחד מהם והקשבתי לתובנות ולביקורות שלהם. עבדתי שוב על כתב היד והשלמתי את הגירסה השנייה. הנחתי אותו בצד לשבוע, וחזרתי אליו לכתיבת הגירסה השלישית, אותה סיימתי באוגוסט 2010, ארבעה חודשים אחרי סיום הגרסה הראשונה.

הייתה לי הרגשה שכתב היד הוא במצב הטוב ביותר האפשרי ושלחתי אותו לעשר הוצאות הספרים הגדולות (ראה פוסט) ורק להן. בתוך שלושה חודשים קיבלתי תשובות שליליות; 9 כאלה, רק תשובה אחת לא קיבלתי גם אחרי חמישה חודשים; מהוצאת אחוזת בית.

בדרך כלל מדובר בסימן טוב. הספר עבר סלקציה ראשונה וכעת נקרא בידי גורמים בכירים יותר בהוצאה.

במקביל, הבנתי שאני לא יכול לחכות לנס והתחלתי לעבוד על גירסה רביעית. כמה חודשים נוספים של קריעת תחת שיפרו את כתב היד שלי בכמה וכמה רמות. כלומר:

המעבר בין הגירסה השלישית לרביעית, הביא לשיפור המשמעותי ביותר בכתב היד.

עדיין לא קיבלתי תשובה מאחוזת בית, אחרי חמישה חודשים. ולא יכולתי לשאת את העובדה שההחלטה שלהם תתבסס על עותק כתב יד מיושן, פחות טוב מזה שאני מחזיק אצלי ביד.

מכיוון שהזמן דחק, החלטתי לנסוע בעצמי לבית ההוצאה ולתת בידם את העותק הרביעי של כתב היד; אם אדם נוסף בהוצאה בכל זאת יקרא את כתב היד לפני ההחלטה הסופית מוטב שהוא יקרא את העותק המעודכן.

יום לפני שתכננתי להגיע אל בית ההוצאה, הם בעצמם התקשרו אלי ובישרו שלצערם התשובה שלילית.

אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם את ההרגשה שלי.

סיפרתי להם כמובן על העותק המוחדש והם הציעו שאחכה כחודשיים שלושה, וכשאהיה באמת בטוח שכתב היד הוא במצב אופטימלי, אשלח שוב.

"אבל עכשיו הוא במצב אופטימלי!" רציתי לצעוק, ושתקתי.

 

אחרי שקיבלתי את התשובה החיובית מהוצאת גוונים שלחתי לאחוזת בית את הגירסה הרביעית, הוספתי גילוי נאות וביקשתי שיבחנו את כתב היד בהקדם.

מה המסקנה?

גם אחרי שאתם מביאים את כתב היד שלכם למצב אופטימלי – חכו קצת, התאפקו, שבוע, שבועיים, חודש. ואז גשו לגירסה הנוספת, כך תביאו את כתב היד שלכם למצב קצת יותר טוב ממושלם.

 

בהצלחה!