והפעם, פוסט אורח של סופר רבי מכר ומנחה סדנאות הכתיבה נבו רוזי. עם מפת דרכים לכתיבה של ספר ראשון.
השלב הראשון: ההחלטה
כפי שסופרים רבים טוענים: מוזה לא כותבת ספרים. אם נמתין בסבלנות שיום בהיר אחד המוזה תבוא ותציל אותנו, בלי שנשים לב – יכולות לחלוף להן שנים רבות מבלי שכתבנו את הספר עליו חלמנו.
ברגע שנקדיש חלונות כתיבה קבועים עבור היצירה, בימים מסוימים נצליח לכתוב סיפורים נפלאים ובימים אחרים גם טקסטים קצת פחות טובים. מדובר בחלק טבעי בתהליך ועלינו לקחת בחשבון שבמסע הכתיבה שלנו גם צעד קטן הוא צעד גדול.
כל מסע מתחיל בהחלטה אחת קטנה. לעתים מדובר בהחלטה נמהרת ולעתים זו החלטה שהתגבשה בתוכנו במשך חודשים או אפילו שנים ארוכות, וגם המסע שלכם לכתיבת הספר שלכם מתחיל עם החלטה אחת פשוטה.
עד היום, פגשתי מאות כותבים ועדיין לא פגשתי את הכותב או הכותבת שהתחרטו על כך שכתבו את ספרים. דווקא ההפך הוא הנכון, ומרבית הסופרים שפגשתי הודו בפניי שכתיבת הספר הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שלהם.
השלב השני: המחויבות
כאשר אנחנו ניגשים לתהליך כתיבת ספר, אנחנו נתקלים בשני סוגי שיפוטיות: השיפוטיות הפנימית (מה אני חושב על הכתיבה שלי?) והשיפוטיות החיצונית (האם העולם בחוץ יתייחס לכתיבה שלי ברצינות?
כאשר אנחנו מחליטים לצאת למסע הכתיבה, עלינו ללמוד כיצד להניח את השיפוטיות בצד ולהתמקד במלאכת הכתיבה עצמה. כולנו אנושיים וחווים פחדים שונים, ואני נוהג להגיד בסדנאות הכתיבה שלי שאילו היינו אדישים ליצירה שלנו, רוב הסיכויים שלא היינו צריכים לכתוב ספר.
כשאנחנו מחויבים לתהליך, אנחנו נביט קדימה ונצליח לראות מולנו את היעד הסופי שאליו נגיע, ובכל פעם שניתקל במחסום כתיבה כזה או אחר, נזכור להרים שוב את ראשנו לעבר את היעד הסופי, אליו אנחנו שואפים להגיע.
השלב השלישי: מה המסר?
ככל שנשכיל להבין בשלב מוקדם מה הייחודיות שלנו – נגיע לארץ המובטחת מהר יותר. כותבים מתחילים מפחדים לכתוב את עצמם, ורובם נוטים לעצור את עצמם בכתיבה (לפעמים מבלי להיות מודעים לכך) ולכתוב כמו אחרים. לעתים מתוך חוסר ביטחון או בגלל חוסר ניסיון. למען הסר ספק, אני תמיד בעד מקורות השפעה ובעד לשאוב השראה מהכותבים הטובים והידועים ביותר, אך חשוב לזכור שכמוני וכמוכם יש רק אחד.
כשספרי השני (“100 דרכים לחזור”) הגיע לחנויות הספרים, אשת יחסי הציבור איתה עבדתי שאלה אותי את השאלה הבאה: “אילו כל קורא ייקח איתו רק מסר אחד מתוך ספרך, מה היה המסר?”
זו השאלה שעלינו לשאול את עצמנו לפני שאנחנו ניגשים לתהליך או בשלבים המוקדמים בכתיבה: מהי הבשורה שברצוני להעביר באמצעות המילים שלי?
איש לא יכול לכתוב את הספר שלנו חוץ מאתנו, כך שאם בחרנו לצאת למסע, חשוב שלא נשכח להיות אנחנו. לכן המלצתי החשובה ביותר היא פשוט לכתוב את עצמנו, וסביר להניח ששאר הדברים יסתדרו בעצמם.
השלב הרביעי: בואו נפסיק לתכנן
שמעתם נכון. להפסיק לתכנן. רוב הכותבים מחכים ומחכים. הם מחכים שיהיו להם התחלה, אמצע וסוף ברורים לסיפור, כמו גם אפיון ברור לכל אחת מהדמויות ואם אפשר, גם קורות חיים לכל אחת מהדמויות. הרבה פעמים, זה בדיוק מה שעוצר אותנו. לא מעט כותבים בתחילת הדרך, מאמינים שהשלב הנכון לגשת לכתיבה יהיה רק ברגע שכל המידע סביב העלילה והדמויות יהיה בידם. בשורה התחתונה, זה המעכב מספר אחת בתהליך הכתיבה. לכן, פשוט תפסיקו לתכנן ותרגישו בנוח לצאת למסע יחד עם גיבור, גיבורת או גיבורי העלילה שלכם. רוב הסיכויים שאתם רק תופתעו לטובה. תנו לכתיבה שלכם להתוות עבורכם את הדרך.
להדרכות כתיבה נוספות וטיפים מיוחדים שעשויים לעזור לכם להתחיל להגשים את חלום הכתיבה, מוזמנים להציץ באתר של נבו רוזי.